HE/BG 13
את ההתעמקויות של פְּרַבְּהוּפָּאדַה ניתן לראות בלחיצה על הקישור לפסוק
פסוקים 13.2-1: אַרְג'וּנַה אמר: הו קְרּישְׁנַּה יקירי, ברצוני לדעת אודות פְּרַקְרּיתי (טבע) ופּוּרוּשַׁה (הנהנה), אודות השדה ויודע השדה, ואודות ידע ומושא ידע. אישיות אלוה העילאי אמר: הו בן קוּנְתִי, גוף זה נקרא השדה, והיודע אותו נקרא יודע השדה.
פסוק 13.3: הו נצר בְּהַרַתַה, דע כי גם אני הוא היודע בגופים כולם, והבנת הגוף ויודעו נקראת ידע. זו דעתי.
פסוק 13.4: עתה שמע נא בקצרה אודות שדה הפעולה ומהם מרכיביו, מה תמורותיו, מניין נוצר, מיהו יודעו, ומה השפעותיו.
פסוק 13.5: הידע אודות שדה הפעולות ויודע הפעולות מתואר על-ידי חכמים בכתבים וֵדיים שונים, ובמיוחד בוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה. שם זה מתואר, על דרך ההיגיון, כסיבה ותוצאה.
פסוקים 13.7-6: חמשת היסודות הגדולים, עצמי כוזב, תבונה, הבלתי נגלה, עשרת החושים והמֶחשָב, חמשת מושאי החושים, תשוקה, תיעוב, אושר, צער, סך כל המרכיבים, סימני החיים ואמונות – אלה נחשבים בקצרה לשדה הפעולות ותגובות הגומלין שבו.
פסוקים 13.12-8: צניעות; ענווה; אי-אלימות; סובלנות; פשטות; פנייה למורה רוחני מוסמך; ניקיון; יציבות; שליטה עצמית; התנזרות ממושאי הנאות החושים; העדר עצמי כוזב; הבנת הרע שבלידה, מוות, זקנה וחולי; יכולת התנתקות מקשרים; חופש משעבוד לילדים, אישה, בית וכו'; יחס שווה לנעים ולבלתי נעים; מסירות מתמדת וטהורה לי; שאיפה לחיות במקום מבודד; התרחקות מההמון; הבנת החשיבות שבהגשמה עצמית; וחיפוש פילוסופי אחר האמת – אלה כולם אני רואה כידע, ומלבדם הכול הוא בסך הכול בערות.
פסוק 13.13: עתה אסביר לך את מושא הידע, שביודעך אותו, תטעם את טעם הנצחיות. בְּרַהְמַן, הרוח חסר הראשית אשר כפוף לי, מצוי מעבר לסיבה ולתוצאה שבעולם החומרי.
פסוק 13.14: ידיו, רגליו, עיניו, ראשיו, פניו ואוזניו מצויים בכל עבר. בדרך זו קיים נשמת-העל ושורה בכול.
פסוק 13.15: נשמת-העל הוא מקור כל החושים, אך הוא עצמו משולל חושים. הוא אינו קשור לדבר, אף שהוא מקיים את כל ישויות החיים. הוא נשגב למידות הטבע, אולם גם אדונן.
פסוק 13.16: האמת העליונה קיימת בתוך ישויות החיים כולן – הנעות והנייחות – ומחוצה להן. מאחר שהיא סמויה, הרי שאינה נתפסת בכוח הראייה או הידיעה של החושים החומריים. ואף שהיא רחוקה מאוד, היא גם קרובה לכול.
פסוק 13.17: אף שנשמת-העל נראה כמו מפוצל בין הישויות כולן, הוא אינו נחלק לעולם; הוא תמיד אחד. אף שהוא מקיים את כל ישויות החיים, יש להבין שהוא גם מכלה ומפתח כול.
פסוק 13.18: הוא מקור אורם של כל המאורות, הוא נשגב לחשכת החומר ובלתי ניגלה. הוא הידע, מושא הידע ומטרת הידע. הוא נמצא בלב כול.
פסוק 13.19: תיארתי בקצרה את שדה הפעולות (הגוף), ידע ומושא הידע. רק דְבֵקיי מבינים לעומקם נושאים אלה, ובזכות הבנתם מתעלים לטבעי.
פסוק 13.20: דע כי הטבע החומרי וישויות החיים הם ללא ראשית, והתמורות שחלות באלה ומידות הטבע הן תוצרי הטבע החומרי.
פסוק 13.21: נאמר שהטבע הוא מקור כל סיבה ותוצאה חומרית, בעוד שישות החיים היא סיבת כל סבל והנאה בעולם זה.
פסוק 13.22: ישות החיים שבטבע החומרי פוסעת כך בנתיבי החיים ומתענגת על שלוש מידות הטבע, כתוצאה מהתרועעותה עם הטבע החומרי. כך היא פוגשת בטוב וברע שבמינים השונים.
פסוק 13.23: אולם בגוף זה שוכן גם נהנה נוסף – נשגב. זהו אישיות אלוה, אדון הקניינים העליון, שקיים כמשגיח ונותן הרשות, וידוע כנשמת-העל.
פסוק 13.24: אין ספק כי מי שמבין אמת זו לגבי הטבע החומרי, ישות החיים, ופעולתן של מידות הטבע, יהפוך לבן חורין. ללא הבדל מה מצבו עכשיו, הוא לא ישוב עוד וייוולד כאן לעולם.
פסוק 13.25: אחדים מבחינים בנשמת-העל שבתוכם באמצעות הגות, אחרים, באמצעות פיתוח ידע, וישנם שמבחינים בה באמצעות עבודה שלא למען פירות הנאה.
פסוק 13.26: אך ישנם גם מי שאינם בקיאים בידע רוחני, אולם מתחילים לסגוד לאישיות אלוה משום ששמעו אודותיו מאחרים. בגלל נטייתם להקשיב לסמכות, הרי שגם הם משתחררים מנתיב הלידה והמוות.
פסוק 13.27: הו הטוב בבְּהָארַתים, דע כי כל הקיים שנגלה לעיניך, הנע והנייח, אינו אלא צירופם של שדה הפעולה של יודע השדה.
פסוק 13.28: מי שרואה את נשמת-העל מתלווה לנשמה הייחודית בגופים כולם, ומבין שהנשמה, כמו גם נשמת-העל שבתוך הגוף בר-הכליה, שניהם אינם נכחדים לעולם – אכן רואה.
פסוק 13.29: מי שרואה את נשמת-העל מצוי באופן שווה בכל מקום ובכל ישות חיה – מֶחשָבו לא יוסיף עוד לדרדרו, והוא אף יתעלה אל היעד הנשגב.
פסוק 13.30: מי שרואה שהגוף תוצר הטבע החומרי, הוא שמבצע את המעשים כולם, והעצמי אינו עושה דבר – אכן רואה.
פסוק 13.31: בשעה שאדם נבון אינו רואה עוד זהויות שונות בגלל גופים חומריים שונים, ורואה כיצד מצויות ישויות בכול, הרי שהגיע לתפיסת הבְּרַהְמַן.
פסוק 13.32: הו אַרְג'וּנַה, מי שחדורים בראיית הנצח מבינים שהנשמה הבלתי נכחדת היא נשגבת, נצחית, ומעבר למידות הטבע. למרות מגעה עם הגוף החומרי, זו אינה עושה דבר, גם אינה נכבלת.
פסוק 13.33: בגלל טבעם הסמוי, לא מתמזגים השמיים עם דבר, אף שמצויים בכול. כמותם גם אותה נשמה ששרויה בתודעת בְּרַהְמַן – אף שמצויה בגופה, אינה מתמזגת עמו.
פסוק 13.34: הו בן בְּהַרַתַה, ממש כמו השמש האחת שמאירה את היקום כולו, מאירה ישות החיים האחת שבגוף את הגוף כולו בתודעה.
פסוק 13.35: מי שרואים בעיני הידע את ההבדל שבין הגוף ליודעו, ומבינים את תהליך הגאולה משעבוד חומרי – אלה מגיעים ליעד העליון.