HE/BG 13.3

Revision as of 16:32, 25 November 2017 by Elad (talk | contribs) (Bhagavad-gita Compile Form edit)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)

\{\{RandomImage|Hebrew\}\}

פסוק 3

קְשֵׁתְרַה-גְ׳נַֿםּ צָ׳אפּי מָאםּ וידְדְהי סַרְוַה-קְשֵׁתְרֵשׁוּ בְּהָארַתַה
קְשֵׁתְרַה-קְשֵׁתְרַגְ׳נַֿיוֹר גְ׳נָֿאנַםּ יַת תַג׳ גְ׳נָֿאנַםּ מַתַםּ מַמַה

מילה אחרי מילה

קְשֵׁתְרַה-גְ׳נַֿם—יודע השדה; צַ׳ה—גם; אַפּי—אכן; מָאם—אותי; וידְדְהי—דע; סַרְוַה—כולם; קְשֵׁתְרֵשׁוּ—בגופים; בְּהָארַתַה—הו נצר בְּהָארַתַה; קְשֵׁתְרַה—של שדה הפעילויות (הגוף); קְשֵׁתְרַה-גְ׳נַֿיוֹהּ—ושל יודע השדה; גְ׳נָֿאנַם—ידע; יַת—זה אשר; תַת—הוא; גְ׳נָֿאנַם—ידע; מַתַם—דעה; מַמַה—שלי.

תרגום

הו נצר בְּהַרַתַה, דע כי גם אני הוא היודע בגופים כולם, והבנת הגוף ויודעו נקראת ידע. זו דעתי.

התעמקות

לימודם של הגוף ויודעו, הנשמה ונשמת-העל, מורכב משלושה נושאים: אלוהים, ישות החיים וחומר. בכל שדה פעולות, או בכל גוף, ישנן שתי נשמות – הנשמה הייחודית ונשמת-העל. נשמת-העל הוא התרחבות מוחלטת של אישיות אלוה העילאי, קְרּישְׁנַּה. קְרּישְׁנַּה אומר "גם אני הוא היודע, אלא שאיני היודע הייחודי שבגוף. אני היודע העילאי. אני מצוי בכל גוף כפַּרַמָאתְמָא, או כנשמת-העל." לימוד מעמיק של שדה הפעולות ויודעו, על פי הבְּהַגַוַד-גִיתָא, מקנה ידע אמיתי. הריבון אומר, "אני יודע שדה הפעולות שבכל גוף ייחודי." הישות הייחודית מכירה אולי את גופה, אך לא את גוף זולתה. ואילו אישיות אלוה, שמצוי כנשמת-העל בכל גוף, יודע הכול אודות הגופים כולם. הוא מכיר את כל מיני החיים, על גופיהם השונים. אזרח יודע הכול אודות חלקת אדמתו, בעוד שהמלך יודע בנוסף לארמונו, אודות חלקותיהם של כל הנתינים. בדומה לכך, אנו היננו אדוני גופנו הייחודי, בעוד שאלוהים הוא אדון כל הגופים. ממש כשם שהמלך הוא אדונה המקורי של ממלכתו, אישיות אלוה הוא אדונם העליון של הגופים כולם.

הגוף מורכב מחושים, ואלוהים הוא הְרּישִׁיקֵשַׂה, או "שליט החושים". הוא שליטם המקורי של החושים, ממש כשם שמלך הוא השולט הראשי בנעשה בממלכתו; הנתינים הם בסך הכול שליטים משניים. האל אומר, "גם אני היודע." פירושו של דבר שהוא היודע העילאי; שהרי הנשמה הייחודית יודעת רק אודות גופה שלה.

בספרות הוֵדית נאמר:

קְשֵׁתְרָאנּי הי שַׂרִירָאנּי בִּיגַ׳םּ צָ׳אפּי שׂוּבְּהָאשׂוּבְּהֵא
תָאני וֵתְתי סַה יוֹגָאתְמָא תַתַהּ קְשֵׁתְרַה-גְ׳נַֿה אוּצְ׳יַתֵא

גוף זה נקרא קְשֵׁתְרַה, ובתוכו משתכן יודע הגוף, ועמו האל העליון, שיודע את השניים – את הגוף ואת יודעו. הוא נקרא משום כך יודע השדות כולם. עתה יתואר ההבדל שבין שדה הפעולות, יודע הפעולות, והיודע העילאי. גְ'נָֿאנַה, על-פי הספרות הוֵדית, זהו ידע מושלם אודות מעמדו של הגוף, מעמדה של הנשמה הייחודית ומעמדו של נשמת-העל. זוהי דעתו של קְרּישְׁנַּה. ידע פירושו הבנת הזהות והשוני שבין הנשמה לנשמת-העל. ידע שאינו מכיל את הבנת שדה הפעולות ויודעו, אינו מושלם. חשוב להבין את מעמדם של פְּרַקְרּיתי (טבע), פּוּרוּשַׁה (הנהנה מהטבע), ואִישְׂוַרַה (היודע אשר שולט בטבע, כמו גם בנשמה הייחודית). אין לבלבל ביניהם ובין תפקודיהם השונים, ממש כשם שאין לבלבל בין הצובע, לצבעים, ולכַּן הציור. העולם החומרי הוא שדה הפעולות, או הטבע, וישות החיים מתענגת על הטבע. אלא שמעל שניהם מצוי שליט עליון, אישיות אלוה. בשפת הוֵדות (בשְׂוֵתָאשְׂוַתַרַה אוּפַּנישַׁד 1.12) נאמר, בְּהוֹקְתָא בְּהוֹגְיַםּ פְּרֵריתָארַםּ צַ'ה מַתְוָא/ סַרְוַםּ פְּרוֹקְתַםּ תְרי-וידְהַםּ בְּרַהְמַם אֵתַת. הבְּרַהְמַן נתפס בשלוש צורות: פְּרַקְרּיתי היא בְּרַהְמַן כשדה הפעולות, גם הגִ'יוַה (הנשמה הייחודית) היא בְּרַהְמַן, שמנסה לשלוט בטבע החומרי, וגם השולט בשתיים הוא בְּרַהְמַן, אלא שהוא השליט האמיתי.

הפרק יסביר גם שמבין שני היודעים, האחד מוּעד לטעויות, בעוד שהאחר אינו מוֹעד לעולם. האחד עליון, והשני כפוף. מי שסבור כי שניים אלה הם למעשה אחד, הרי שהוא סותר את אישיות אלוה, שאומר כאן שבפירוש, "גם אני הוא יודע שדה הפעולות." מי שטועה לחשוב חֶבֶל לנָחָש – אינו יודע. הגופים הם רבים ושונים, וכמותם גם בעליהם. הגופים השונים מקורם ביכולתן השונה של הנשמות הייחודיות לשלוט בטבע החומרי. אלא שבאלה כולם מצוי גם העליון, כשליט. המילה צַ'ה היא רבת משמעות, שהרי היא מורה על כלל מספרם של הגופים. זוהי דעתו של שְׂרִילַה בַּלַדֵוַה וידְיָאבְּהֻוּשַׁנַּה. קְרּישְׁנַּה הוא נשמת-העל שמצוי בכל גוף בנוסף לנשמה הייחודית. הוא אומר כאן שידע אמיתי פירושו לדעת שנשמת-העל שולט בשדה הפעולות, כמו גם בנהנה המוגבל.