HE/BG 15.7
פסוק 7
- ममैवांशो जीवलोके जीवभूतः सनातनः ।
- मनःषष्ठानीन्द्रियाणि प्रकृतिस्थानि कर्षति ॥७॥
- ממַיְוָאמְּשׂוֹ גִ׳יוַה-לוֹקֵא גִ׳יוַה-בְּהֻוּתַהּ סַנָאתַנַהּ
- מַנַהּ-שַׁשְׁטְהָאנִינְדְרייָאנּי פְּרַקְרּיתי-סְתְהָאני קַרְשַׁתי
מילה אחרי מילה
מַמַה—שלי; אֵוַה—בוודאי; אַמְּשַׂהּ—חלקיק; גִ׳יוַה-לוֹקֵא—בעולם של חיים מותנים; גִ׳יוַה-בְּהֻוּתַהּ—ישות החיים המותנית; סַנָאתַנַהּ—נצחית; מַנַהּ—עם המֶחשָב; שַׁשְׁטְהָאני—ששת; אינְדְרייָאנּי—החושים; פְּרַקְרּיתי—בטבע החומרי; סְתְהָאני—מצויים; קַרְשַׁתי—נאבקת קשות.
תרגום
ישויות החיים בעולם מותנה זה הנן חלקיקים נצחיים שלי. אלא שבגלל חייהן המותנים אלה נאבקות מרה עם ששת החושים, לרבות המֶחשָב.
התעמקות
פסוק זה מבהיר את זהותן של ישויות החיים. אלה הן חלקיקים של האל העליון לעד. ייחודיותן אינה רק כסות שהן עוטות בחייהן המותנים, שאובדת לאחר הגאולה, עם שהן נטמעות לאחד בעליון. נאמר כאן בבירור, סַנָאתַנַהּ. הוֵדות גורסות שהאל מתגלה ומתרחב לאינספור התרחבויות. הראשיות שבהן נקראות וישְׁנּוּ-תַתְתְוַה והמשניות נקראות ישויות חיים. במילים אחרות, הוישְׁנּוּ-תַתְתְוַה אלה התרחבויות אישיות, וישויות החיים הן התרחבויות נפרדות. רָאמַה, נְרּיסימְּהַה-דֵוַה, וישְׁנּוּמֻוּרְתי ושליטי כוכבי הוַיְקוּנְּטְהַה, כולם הם התרחבויות אישיות, בעוד שישויות החיים, או ההתרחבויות הנפרדות, הן משרתיו הנצחיים. התרחבויותיו האישיות של אישיות אלוה, או הזהויות הייחודיות של האלוהות – אלה קיימות לעד, כמו גם ישויות החיים וייחודיותן. מאחר שהן חלקיקים של אלוהים, הרי שהן ניחנות גם במידה מזערית מתכונותיו, ומכאן שניחנות בעצמאות כלשהי. כל ישות חיים, או נשמה ייחודית, הנה בעלת אישיות ייחודית ומידה כלשהי של עצמאות. שימוש נכון בעצמאותה שומר אותה בת חורין, בעוד ששימוש לא נכון הופך אותה למותנית. אלא שבכל מקרה, היא נצחית, ממש כמו האל. בשלב הגאולה היא פטורה מהתניה חומרית, ועוסקת בשירות נשגב לאלוהים; בעוד שבחיים מותנים היא נשלטת על-ידי מידות הטבע החומרי ושוכחת את השירות הנשגב. או אז עליה להיאבק קשה לקיומה בעולם החומרי.
ישויות החיים, ולא רק אנשים, חתולים וכלבים, גם גדולי השליטים בעולם – בְּרַהְמָא, שׂיוַה, ואפילו וישְׁנּוּ – כולם הם חלקיקים של אלוהים. אלה נצחיים כולם, ולא גילויים זמניים בני חלוף. המילה קַרְשַׁתי ("נאבקים" או "נלחמים קשה") היא רבת משמעות. הנשמה המותנית לפוּתה, וכמו כבולה באזיקי ברזל. היא כבולה על-ידי עצמי כוזב, והמֶחשָב משמש הסוכן הראשי שמנחה אותה בקיומה החומרי. בשעה שהמֶחְשָב שרוי במידת הטוֹבוּת, הרי שמעשיה טובים; כאשר הוא במידת הלהיטות, פעילותה כרוכה בקשיים רבים; וכאשר שרוי המֶחשָב בבערות, הריהי נודדת במיני חיים נחותים. מכל מקום, ברור מפסוק זה שהנשמה המותנית מכוסה בגוף חומרי, לרבות מֶחשָב וחושים, ושכסות זו נעלמת עם שהיא זוכה בגאולה. או אז מתגלה גופה הרוחני בטבעו הייחודי. במָאדְהְיַנְדינָאיַנַה-שְׂרוּתי נאמר: סַה וָא אֵשַׁה בְּרַהְמַה-נישְׁטְהַה אידַםּ שַׂרִירַםּ מַרְתְיַם אַתיסְרּיגְ'יַה בְּרַהְמָאבְּהיסַמְפַּדְיַה בְּרַהְמַנָּא פַּשְׂיַתי בְּרַהְמַנָּא שְׂרּינּוֹתי בְּרַהְמַנַּיְוֵדַםּ סַרְוַם אַנוּבְּהַוַתי. נאמר שם שבשעה שישות החיים נוטשת את כסות הגוף החומרי ונכנסת לעולם הרוחני, שב ומתפתח גופה הרוחני. בגוף זה היא רואה אז את אישיות אלוה פנים מול פנים. היא שומעת ומדברת עמו ומבינה אותו כפי שהוא. גם בסְמְרּיתי נאמר, וַסַנְתי יַתְרַה פּוּרוּשָׁאהּ סַרְוֵא וַיְקוּנְּטְהַה-מֻוּרְתַיַהּ: בכוכבים הרוחניים כולם ניחנים בגוף דומה לגופו של אישיות אלוה. בנוגע למבנה הגוף, זה זהה אצל החלקיקים, ישויות החיים, ואצל התרחבויות הוישְׁנּוּ-מֻוּרְתי. במילים אחרות, בשעת הגאולה זוכה ישות החיים, בחסדו של האל, בגוף רוחני.
גם המילים מַמַיְוָאמְּשַׂהּ ("חלקיקים של האל") הן רבות משמעות. חלקיקיו של האל אינם כמו שברים חומריים כלשהם. כבר הוסבר בפרק השני שלא ניתן לנפץ את הנשמה לרסיסים. לא ניתן להבין באופן חומרי חלקיק שכזה, שהרי אינו כמו חומר, שאפשר לשוברו לשברים, ולשוב ולחברו. מאחר שמופיעה המילה הסנסקריטית סַנָאתַנַה ("נצחי"), הרי שתפיסה כזו אינה מתאימה כאן כלל; החלקיק הזה הוא חלקיק ייחודי לעד. בראשית הפרק השני נאמר גם שחלקיק שכזה מצוי בכל גוף וגוף (דֵהינוֹ 'סְמין יַתְהָא דֵהֵא). כאשר הוא משתחרר מן הסבך הגופני, הוא מעורר מחדש את גופו הרוחני המקורי ברקיע הרוחני, בכוכב רוחני, ושם מבלה בחברתו של אישיות אלוה. מכל מקום, ברור שישות החיים, חלקיקו של האל, זהה לו באיכותה, ממש כשם שחלקיקי זהב גם הם זהב.