HE/BG 17.10

א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


פסוק 10

यातयामं गतरसं पूति पर्युषितं च यत् ।
उच्छिष्टमपि चामेध्यं भोजनं तामसप्रियम् ॥१०॥
יָאתַה-יָאמַםּ גַתַה-רַסַםּ פֻּוּתי פַּרְיוּשׁיתַםּ צַ׳ה יַת
אוּצְ׳צְ׳הישְׁטַם אַפּי צָ׳אמֵדְהְיַםּ בְּהוֹגַ׳נַםּ תָאמַסַה-פְּרייַם

מילה אחרי מילה

יָאתַה-יָאמַם—מזון שבושל שלוש שעות לפני אכילתו; גַתַה-רַסַם—תפל; פֻּוּתי—מצחין; פַּרְיוּשׁיתַם—רקוב; צַ׳ה—ו-; יַת—זה אשר; אוּצְ׳צְ׳הישְׁטַם—שאריות מזון שנאכלו על ידי אחרים; אַפּי—גם; צַ׳ה—ו-; אַמֵדְהְיַם—שאינו ראוי למגע; בְּהוֹגַ׳נַם—אוכל; תָאמַסַה—לאדם במידת הבערות; פְּרייַם—יקר.

תרגום

מזון שהוכן יותר משלוש שעות לפני אכילתו, מזון תפל, רקוב ומצחין, ומזון שמותקן משאריות ומדברים שאינם ראויים למאכל – מזון כזה אהוב על אנשים במידת החושך.

התעמקות

המזון נועד להאריך את תוחלת החיים, לטהר את הנפש ולהעניק כוח גופני. זו תכליתו היחידה. בני סמכא דגולים בעבר בחרו באותם מזונות שמשפרים את הבריאות ומאריכים את תוחלת החיים. אלה הם מוצרי חלב, סוכר, אורז, חיטה, פירות וירקות. מזונות כאלה אהובים על מי שבמידת הטובות. ישנם מזונות נוספים, שאמנם אינם טעימים כשלעצמם, כגון דגנים אפויים ומולסה, אולם הופכים טעימים עם חלב או מוצרים אחרים. גם אלה נחשבים בטובות. מזונות כאלה הם טהורים מטבעם, ושונים לחלוטין ממזונות נפסדים, כמו בשר ויין. המזון השמן שנזכר בפסוק שמונה, אין פירושו שומן מן החי שמושג משחיטה. חלב, שנחשב לנפלא שבמזונות כולם, הוא צורתו הטבעית של שומן מן החי. העובדה ששומן שכזה קיים בחלב, חמאה, גבינה ושאר מוצרי החלב, הופכת את הריגתם של יצורים תמימים מיותרת לגמרי. רק בגלל גסות רוח וקהות חושים ממשיכים אנשים והורגים חיות. חלב הינו הצורה התרבותית לצריכת שומן, בעוד ששחיטה היא תת אנושית. חלבון מצוי בשפע באפונה חצויה, בדאל, בקמח מלא וכו'. מזון במידת הלהיטות הוא מר, מלוח או חריף מדי, או מעורב מדי בפלפל אדום חריף. מזון כזה מפחית את הליחה בקיבה וגורם לסבל ומחלות. מזונות במידת הבערות או החושך הם בעיקרם מזונות לא טריים. כל מזון שבושל יותר משלוש שעות לפני אכילתו (חוץ מפְּרַסָאדַם, או מזון שהוגש לקְרּישְׁנַּה) נחשב לשרוי במידת החושך. מזון כזה מתחיל להרקיב ומדיף ריח רע, ומושך אנשים במידת הבערות, אולם דוחה את השרויים בטובות. שאריות המינחה לאישיות אלוה או שאריות מזונם של אנשים קדושים, ובמיוחד של המורה הרוחני – רק אלה ראויות למאכל. פרט להן נחשבות השאריות למזון במידת החושך וגורמות לזיהום ומחלות. מי ששרויים בבערות נמשכים אמנם לאלה, אולם השרויים בטובות אפילו לא יגעו בהן. המזון הטוב ביותר זה אותו מזון שהוגש כמנחה לאלוהים. בבְּהַגַוַד-גִיתָא האל אומר שהוא מקבל מאכלי ירקות, קמח וחלב, כאשר אלה מוגשים לו במסירות. פַּתְרַםּ פּוּשְׁפַּםּ פְּהַלַםּ תוֹיַם. כמובן, מסירות ואהבה מהווים הרכיבים העיקריים שאלוהים מקבל. אולם נזכרים גם כללים להתקנת פְּרַסָאדַם. מזון שהותקן על-פי הכתובים והוגש לאישיות אלוה, הופך לפְּרַסָאדַם וראוי למאכל גם זמן רב לאחר התקנתו, שהרי מזון שכזה הוא נשגב. מכאן שכדי שיהיה המזון מטהר, ראוי למאכל וטעים לכול, צריך להגישו כמנחה לאישיות אלוה.