HE/BG 17.20
פסוק 20
- दातव्यमिति यद्दानं दीयतेऽनुपकारिणे ।
- देशे काले च पात्रे च तद्दानं सात्त्विकं स्मृतम् ॥२०॥
- דָאתַוְיַם איתי יַד דָאנַםּ דִייַתֵא ׳נוּפַּקָארינֵּא
- דֵשֵׂא קָאלֵא צַ׳ה פָּאתְרֵא צַ׳ה תַד דָאנַםּ סָאתְתְויקַםּ סְמְרּיתַם
מילה אחרי מילה
דָאתַוְיַם—ראויה לתת; איתי—כך; יַת—זו אשר; דָאנַם—צדקה; דִייַתֵא—ניתנת; אַנוּפַּקָארינֵּא—מבלי להתחשב בגמול; דֵשֵׂא—במקום נכון; קָאלֵא—בזמן נכון; צַ׳ה—ו-; פָּאתְרֵא—לאדם מתאים; צַ׳ה—ו-; תַת—זה; דָאנַם—צדקה; סָאתְתְויקַם—במידת הטובות; סְמְרּיתַם—נחשבת.
תרגום
צדקה שניתנת מתוך חובה וללא ציפייה לגמול, בזמן ובמקום המתאימים ולאדם ראוי, נחשבת במידת הטובות.
התעמקות
הספרות הוֵדית אינה ממליצה על מתן צדקה ללא שיקול דעת. זו צריכה להינתן לעוסקים בפעילות רוחנית. ההתקדמות הרוחנית היא שנלקחת בחשבון, ומשום כך מומלץ במיוחד לתת תרומות במקומות עליה לרגל, במהלכם של ליקוי ירח או חמה, בסוף החודש, לבְּרָאהְמַנַּה או לוַיְשְׁנַּוַה (דָבֵק) טוב, או במקדש. אלה צריכות להינתן ללא ציפייה לגמול. מתוך חמלה נותנים לעיתים תרומות לעניים, אולם אם אלה אינם ראויים לצדקה, מעשה שכזה לא יביא לכל התקדמות רוחנית. במילים אחרות, הספרות הוֵדית אינה ממליצה על מתן צדקה ללא הבחנה.