HE/BG 17.23

א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


פסוק 23

ॐतत्सदिति निर्देशो ब्रह्मणस्त्रिविधः स्मृतः ।
ब्राह्मणास्तेन वेदाश्च यज्ञाश्च विहिताः पुरा ॥२३॥
אוֹםּ תַת סַד איתי נירְדֵשׂוֹ בְּרַהְמַנַּס תְרי-וידְהַהּ סְמְרּיתַהּ
בְּרָאהְמַנָּאס תֵנַה וֵדָאשׂ צַ׳ה יַגְ׳נָֿאשׂ צַ׳ה ויהיתָאהּ פּוּרָא

מילה אחרי מילה

אוֹםּ—מציין את העליון; תַת—זה; סַת—נצחי; איתי—כך; נירְדֵשַׂהּ—ציון; בְּרַהְמַנַּהּ—העליון; תְרי-וידְהַהּ—שלושה סוגים; סְמְרּיתַהּ—נחשב; בְּרָאהְמַנָּאהּ—הבְּרָאהְמַנּים; תֵנַה—עם זה; וֵדָאהּ—הספרות הוֵדית; צַ׳ה—ו-; יַגְ׳נָֿאהּ—הקרבה; צַ׳ה—ו-; ויהיתָאהּ—ננקט; פּוּרָא—בתחילה.

תרגום

עוד מראשית הבריאה השתמשו בשלוש המילים אוֹםּ תַת סַת לציין את האמת המוחלטת העליונה. הבְּרָאהְמַנּים משתמשים בשלושה סמלים מייצגים אלה במזמורים הוֵדיים ובמהלך הקרבות לסיפוקו של העליון.

התעמקות

סיגופים, הקרבות, צדקה ומזון – אלה כאמור נחלקים לשלוש קבוצות, על-פי המידות: טובות, להיטות ובערות. אולם בין אם אלה בדרגה ראשונה, ובין אם בשנייה או בשלישית – כולם מותנים ונגועים במידות הטבע. הם הופכים אמצעי להתקדמות רוחנית רק בשעה שהם מכוונים לעליון – אוֹםּ תַת סַת – לאישיות אלוה, הנצחי. כללי הכתובים מורים על מטרה כזו. שלוש המילים אוֹםּ תַת סַת מצביעות במיוחד על האמת המוחלטת, האישיות העליונה. המילה אוֹםּ מופיעה במזמורים הוֵדיים כולם.

מי שאינו מקיים את כללי הכתובים לא יגיע לאמת המוחלטת. אפשר שישיג תוצאה זמנית כלשהי, אולם לא את מטרת החיים העליונה. מכאן שצדקה, הקרבה וסיגופים – אלה צריכים להתבצע במידת הטובות, ואין ספק שכאשר הם מתבצעים בלהיטות ובבערות הם מטבע נחות יותר. המילים אוֹםּ תַת סַת נהגות עם שמו של האל, לדוגמה, אוֹםּ תַד וישְׁנּוּהּ. אוֹםּ מתווספת לכל מזמור וֵדי, או כל אימת שנהגה שמו הקדוש של אלוהים. זו ההוראה הוֵדית. שלוש המילים מקורן במזמורים הוֵדים. אוֹםּ איתְי אֵתַד בְּרַהְמַנּוֹ נֵדישְׁטַםּ נָאמַה מציין את המטרה הראשונה. תַת תְוַם אַסי (צְ'הָאנְדוֹגְיַה אוּפַּנישַׁד 6.8.7) מציין את המטרה השנייה. וסַד אֵוַה סַוּמְיַה (צְ'הָאנְדוֹגְיַה 6.2.1) מציין את המטרה השלישית. יחדיו אלה מצטרפים לאוֹםּ תַת סַת. בשעה שבְּרַהְמָא, היצור הראשון, ביצע הקרבות, הוא ציין בשלוש מילים אלה את האל, ואחריו, בשושלת הוראה, המשיכו וקיימו עיקרון זה. מכאן שחשיבותו של המזמור רבה מאוד. הבְּהַגַוַד-גִיתָא מורה לבצע עבודה למען אוֹםּ תַת סַת, או אישיות אלוה. ומי שמבצע סיגופים, צדקה והקרבה עם שלוש המילים הללו פועל בתודעת קְרּישְׁנַּה. תודעת קְרּישְׁנַּה היא תהליך מדעי לביצוע פעילות נשגבת שתכליתה שיבה הביתה לאלוהות; שום בזבוז אנרגיה לא כרוך בפעילות שכזו.