HE/BG 17.4
פסוק 4
- यजन्ते सात्त्विका देवान्यक्षरक्षांसि राजसाः ।
- प्रेतान्भूतगणांश्चान्ये यजन्ते तामसा जनाः ॥४॥
- יַגַ׳נְתֵא סָאתְתְויקָא דֵוָאן יַקְשַׁה-רַקְשָׁאמְּסי רָאגַ׳סָאהּ
- פְּרֵתָאן בְּהֻוּתַה-גַנָּאמְּשׂ צָ׳אנְיֵא יַגַ׳נְתֵא תָאמַסָא גַ׳נָאהּ
מילה אחרי מילה
יַגַ׳נְתֵא—סוגד; סָאתְתְויקָאהּ—אלו הנמצאים במידת הטובות; דֵוָאן—אלים-למחצה; יַקְשַׁה-רַקְשָׁאמְּסי—זדים; רָאגַ׳סָאהּ—אלו הנמצאים במידת הלהיטות; פְּרֵתָאן—רוחות של מתים; בְּהֻוּתַה-גַנָּאן—רוחות רפאים; צַ׳ה—ו-; אַנְיֵא—אחרים; יַגַ׳נְתֵא—סוגדים; תָאמַסָאהּ—במידת הבערות; גַ׳נָאהּ—אנשים.
תרגום
אנשים במידת הטובות סוגדים לאלים-למחצה; במידת הלהיטות סוגדים לזֵדים; ומי ששרויים בבערות, סוגדים לשדים ורוחות.
התעמקות
אישיות אלוה מתאר בפסוק זה את הסוגדים השונים על-פי פעילותם החיצונית. על-פי כתבי הקודש, אישיות אלוה הוא מושא הסגידה היחיד. מכל מקום, מי שאינם בקיאים בכתובים, או שאינם מאמינים בהם, נוטים לסגוד למושאים אחרים. זאת בהתאם למידות ששולטות בהם. מי ששרויים בטובות סוגדים לרוב לאלים-למחצה, כמו בְּרַהְמָא, שׂיוַה ואחרים, כגון אינְדְרַה, צַ'נְדְרַה ואל השמש. ישנם אלים-למחצה רבים, והשרויים בטובות סוגדים לאחד מאלה, לצורך תכלית מסוימת. מי שבלהיטות לעומת זאת, סוגדים לזדים. אנו זוכרים שבמלחמת העולם השניה בקולקטה היה אדם שסגד להיטלר, כיוון שבזכות המלחמה הוא התעשר מאוד מעסקי שוק שחור. כמותו, אנשים בלהיטות ובבערות נוטים להכתיר לאלוהיהם אדם רב עצמה, וחושבים שאפשר לסגוד לכל אחד, והתוצאה תהייה אותה תוצאה.
מתואר כאן בבירור שמי ששרויים במידת הלהיטות סוגדים לאלים ואף יוצרים כאלה, ומי ששרויים בבערות וחשיכה, סוגדים לרוחות של מתים. יש שסוגדים לקברו של אדם מת. גם פולחן מיני נחשב במידת החושך. בכפרים נידחים בהודו סוגדים לרוחות רפאים. ישנם בהודו אנשים נחותי מעמד שהולכים ליער, וסוגדים לעץ מסוים, שידוע שחיה בו רוח רפאים, ומעלים לו קורבנות. כל הסגידות השונות הללו אינן למעשה, סגידה לאלוהים, שהרי סגידה כזו נועדה למי ששרויים בנשגב, בטובות טהורה. בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם (4.3.23) נאמר, סַתְתְוַםּ וישׂוּדְדְהַםּ וַסוּדֵוַה-שַׂבְּדיתַם: "מי ששרוי בטובות טהורה, סוגד לוָאסוּדֵוַה." פירושו של דבר שמי שהיטהרו כליל ממידות הטבע החומרי ושרויים בנשגב – אלה סוגדים לאישיות אלוה העילאי.
האימפרסונליסטים נחשבים לשרויים במידת הטובות; הם סוגדים לחמישה אלים-למחצה. הם סוגדים להיבטו הבלתי אישי של וישְׁנּוּ בעולם החומרי, או לוישְׁנּוּ כמושג פילוסופי גרידא. וישְׁנּוּ הוא התרחבות של אישיות אלוה, אולם מאחר שהאימפרסונליסטים אינם מאמינים ממש באלוהים, הרי שהם מדמים שדמותו של וישְׁנּוּ היא בסך הכול היבט נוסף של הבְּרַהְמַן הבלתי אישי; הם מדמים גם שבְּרַהְמָא הוא היבט של הבלתי אישי במידת הלהיטות החומרית. אלה מתארים אמנם חמישה אלים נערצים, אולם מאחר שהם גורסים שהבְּרַהְמַן הבלתי אישי הוא האמת העליונה, הרי שבשלב הסופי הם מתנערים ממושאי הסגידה כולם. לסיכום, רק בחברתם של אנשים בעלי טבע נשגב ניתן להיטהר מאיכויותיהן השונות של המידות החומריות.