HE/BG 18.26
His Divine Grace A.C. Bhaktivedanta Swami Prabhupada
פסוק 26
- מוּקְתַה-סַנְֹגוֹ ׳נַהַםּ-וָאדִי דְהְרּיתְי-אוּתְסָאהַה-סַמַנְויתַהּ
- סידְדְהְי-אַסידְדְהְיוֹר נירְויקָארַהּ קַרְתָא סָאתְתְויקַה אוּצְ׳יַתֵא
מילה אחרי מילה
מוּקְתַה-סַנְֹגַהּ—משוחרר מכל התרועעות חומרית; אַנַהַם-וָאדִי—ללא עצמי כוזב; דְהְרּיתי—בנחישות; אוּתְסָאהַה—והתלהבות עזה; סַמַנְויתַהּ—מלא; סידְדְהי—בשלמות; אַסידְדְהְיוֹהּ—וכשלון; נירְויקָארַהּ—ללא שינוי; קַרְתָא—פועל; סָאתְתְויקַהּ—במידת הטובות; אוּצְ׳יַתֵא—נאמר שהוא.
תרגום
מי שמבצע חובתו ללא התרועעות עם מידות הטבע החומרי, ללא עצמי כוזב, מתוך התמדה והתלהבות, ובשוויון נפש להצלחה וכישלון – נחשב לפועל במידת הטובות.
התעמקות
אדם מודע לקְרּישְׁנַּה נשגב למידות החומריות. הוא אינו שואף להתענג על תוצאות עמלו, שהרי השתחרר מעצמי כוזב ומגאווה. ואף על פי כן הוא נלהב להשלים את פועלו, גם אינו חושש מן המצוקה הכרוכה בזה; הוא נלהב תמיד. הוא שווה נפש להצלחה או כישלון, ושווה ביחסו לשמחה וצער. פועל שכזה שרוי במידת הטובות.