HE/BG 18.35
His Divine Grace A.C. Bhaktivedanta Swami Prabhupada
פסוק 35
- יַיָא סְוַפְּנַםּ בְּהַיַםּ שׂוֹקַםּ וישָׁאדַםּ מַדַם אֵוַה צַ׳ה
- נַה וימוּנְֿצַ׳תי דוּרְמֵדְהָא דְהְרּיתיהּ סָא פָּארְתְהַה תָאמַסִי
מילה אחרי מילה
יַיָא—שבאמצעותה; סְוַפְּנַם—חלימה; בְּהַיַם—פחד; שׂוֹקַם—צער; וישָׁאדַם—עגמומיות; מַדַם—אשליה; אֵוַה—בוודאי; צַ׳ה—ו-; נַה—לעולם לא; וימוּנְֿצַ׳תי—האדם נוטש; דוּרְמֵדְהָא—חסרת תבונה; דְהְרּיתיהּ—החלטיות; סָא—זה; פָּארְתְהַה—הו בן פְּרּיתְהָא; תָאמַסִי—במידת הבערות.
תרגום
ו אותה החלטיות שאינה חורגת מעבר לחלומות, פחד, יאוש, מרמוּר ואשליה – החלטיות נבערת שכזו, הו בן פְּרּיתְהָא, היא במידת החושך.
התעמקות
אין להסיק מכך שאדם במידת הטובות אינו חולם. "חלומות" פירושם כאן שינה יתרה. חלימה ישנה במידות כולן – טובות, להיטות ובערות – כיוון שזו פעילות טבעית. מכל מקום, מי שאינם מסוגלים לגבור על שינה יתרה, כמו גם על הגאווה שכרוכה בהתענגות על מושאים חומריים – אלה חולמים תמיד להשתלט על העולם, ומאחר שמֶחשָבם, חייהם וחושיהם מועסקים בזה, הרי שהחלטיותם נחשבת במידת הבערות.