HE/BG 18.37
His Divine Grace A.C. Bhaktivedanta Swami Prabhupada
פסוק 37
- יַת תַד אַגְרֵא וישַׁם איוַה פַּרינָּאמֵא ׳מְרּיתוֹפַּמַם
- תַת סוּקְהַבֿ סָאתְתְויקַםּ פְּרוֹקְתַם אָתְמַה-בּוּדְדְהי-פְּרַסָאדַה-גַ׳ם
מילה אחרי מילה
יַת—זה אשר; תַת—זה; אַגְרֵא—בתחילה; וישַׁם איוַה—כרעל; פַּרינָּאמֵא—בסוף; אַמְרּיתַה—נקטר; אוּפַּמַם—מושווה ל-; תַת—זה; סוּקְהַם—אושר; סָאתְתְויקַם—במידת הטובות; פְּרוֹקְתַם—נאמר עליו; אָתְמַה—עצמי; בּוּדְדְהי—של בינה; פְּרַסָאדַה-גַ׳ם—נובע משביעות רצון.
תרגום
זה שבראשיתו כמו רעל אולם באחריתו מתוק כנקטר, ומעורר להגשמה עצמית, נאמר שהנו אושר במידת הטובות.
התעמקות
תהליך ההגשמה העצמית כרוך בכללים רבים לשליטה במֶחשָב ובחושים ולמיקוד המחשבה בעצמי. כללים אלה מסובכים כלשהו, ומרים כמו רעל. אולם מי שמצליח לקיימם, ומתעלה למישור הנשגב, לוגם אז את הנקטר האמיתי, ונהנה מחייו.