HE/BG 18.48
פסוק 48
- सहजं कर्म कौन्तेय सदोषमपि न त्यजेत् ।
- सर्वारम्भा हि दोषेण धूमेनाग्निरिवावृताः ॥४८॥
- סַהַה-גַ׳םּ קַרְמַה קַוּנְתֵיַה סַה-דוֹשַׁם אַפּי נַה תְיַגֵ׳ת
- סַרְוָארַמְבְּהָא הי דוֹשֵׁנַּה דְהֻוּמֵנָאגְניר איוָאוְרּיתָאהּ
מילה אחרי מילה
סַהַה-גַ׳ם—נולד בו-זמנית; קַרְמַה—עבודה; קַוּנְתֵיַה—הו בן קוּנְתִי; סַה-דוֹשַׁם—עם פגם; אַפּי—למרות; נַה—לעולם לא; תְיַגֵ׳ת—על האדם לנטוש; סַרְוַה-אָרַמְבְּהָאהּ—כל יוזמה; הי—בוודאי; דוֹשֵׁנַּה—עם פגם; דְהֻוּמֵנַה—עם עשן; אַגְניהּ—אש; איוַה—כמו; אָוְרּיתָאהּ—מכוסה.
תרגום
הו בן קוּנְתִי, כל נסיון מלווה בפגם כלשהו, ממש כשם שאש אפופה בעשן. מכאן שאל לו לאיש לנטוש את עיסוקו, תולדת טבעו, אפילו זה מלא בפגמים.
התעמקות
בחיים מותנים, כל פעולה נגועה במידות הטבע. אפילו בְּרָאהְמַנַּה חייב לעיתים לבצע הקרבות שכרוכות בהריגת חיות. גם הצדיק בקְשַׁתְרייוֹת חייב להילחם באויביו, ואינו יכול להימנע מכך. סוחר, אפילו ישר דרך, מסתיר לעיתים רווחים לצורך עסקיו, או סוחר בשוק השחור, ושֻׂוּדְרַה ממשיך ומשרת את מעסיקו, אפילו אם הלה נוכל. אדם חייב להמשיך ולעסוק במשלח ידו, למרות פגמיו, ולא להימנע ממנו, כיוון שזה טבעי לאופיו.
ניתנת כאן דוגמה יפה מאוד. אף שהאש טהורה, היא מעלה עשן, אלא שזה לא הופך אותה לבלתי טהורה. זו נחשבת לטהורה שביסודות, למרות העשן. מי שנוטש עבודתו של קְשַׁתְרייַה ובוחר בעיסוקו של בְּרָאהְמַנַּה, אין כל ערובה כי לא יפגוש בחובות בלתי נעימות. אפשר שיסיק אז ששום פעולה בעולם החומרי אינה פטורה משלוש המידות. דוגמת האש והעשן מתאימה מאוד בהקשר זה. בחורף מוציאים לעיתים אבן מהאש, ולפעמים מפריע אז העשן לעיניים ולאברים אחרים. אלא שצריך להשתמש באש ולהתעלם מההפרעה. באופן דומה, אל-לו לאיש לנטוש את עיסוקו הטבעי בגלל הפרעות כלשהן. אדרבה, עליו להתמיד ולשרת את אלוהים באמצעות עיסוקו ולהיות מודע לו תמיד. זוהי שלמות החיים. בשעה שפעילות כלשהי מתבצעת למען סיפוקו של האל, זו מיטהרת מכל פגם. ומי שתוצאות עבודתו היטהרו על-ידי מגע עם שירות מסור, רואה אז בשלמות את העצמי שבפנים. זוהי הגשמה עצמית.