HE/BG 18.78

The printable version is no longer supported and may have rendering errors. Please update your browser bookmarks and please use the default browser print function instead.
א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


פסוק 78

यत्र योगेश्वरः कृष्णो यत्र पार्थो धनुर्धरः ।
तत्र श्रीर्विजयो भूतिर्ध्रुवा नीतिर्मतिर्मम ॥७८॥
יַתְרַה יוֹגֵשְׂוַרַהּ קְרּישְׁנּוֹ יַתְרַה פָּארְתְהוֹ דְהַנוּר-דְהַרַהּ
תַתְרַה שְׂרִיר ויגַ׳יוֹ בְּהֻוּתיר דְהְרוּוָא נִיתיר מַתיר מַמַה

מילה אחרי מילה

יַתְרַה—היכן; יוֹגַה-אִישְׂוַרַהּ—אדון המיסתורין; קְרּישְׁנַּהּ—קְרּישְׁנַּהּ; יַתְרַה—היכן; פָּארְתְהַהּ—בן פְּרּיתְהָא; דְהַנוּהּ-דְהַרַהּ—נושא החץ וקשת; תַתְרַה—שם; שְׂרִיהּ—שפע; ויגַ׳יַהּ—ניצחון; בְּהֻוּתיהּ—עצמה בלתי רגילה; דְהְרוּוָא—בוודאי; נִיתיהּ—מוּסר; מַתיהּ מַמַה—דעתי.

תרגום

אין ספק כי במקום שבו נמצא קְרּישְׁנַּה, אדון המסתורין, ובמקום שבו נמצא אַרְג'וּנַה, הקשת העילאי, יימצאו גם שפע, נצחון, עצמה בלתי רגילה ומוסר. זו דעתי.

התעמקות

הבְּהַגַוַד-גִיתָא נפתחת בשאלתו של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה. הלה קיווה שבניו, בסיועם של לוחמים דגולים כבְּהִישְׁמַה, דְרוֹנַּה וקַרְנַּה, יזכו בנצחון. אלא שלאחר תיאור זירת הקרב, סַנְֿגַ'יַה אומר למלך, "אפשר שאתה מצפה לנצחון, אולם לדעתי, במקום שבו נמצאים קְרּישְׁנַּה ואַרְג'וּנַה מצוי גם מזל מבורך." הוא מורה במישרין שאל לו לדְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה לצפות לנצחון. מאחר שקְרּישְׁנַּה מצוי לצדו של אַרְג'וּנַה, הרי שזה מובטח לאַרְג'וּנַה. העובדה שקְרּישְׁנַּה קיבל על עצמו את תפקיד הרכב של אַרְג'וּנַה אינה אלא ביטוי לשיפעתו. קְרּישְׁנַּה מלא בשפעים כולם, ופרישות מהווה אחד מאלה. ישנן דוגמאות רבות לפרישותו, שהרי הוא גם אדון הפרישות. הקרב נערך למעשה בין דוּרְיוֹדְהַנַה לבין יוּדְהישְׁטְהירַה. אַרְג'וּנַה נלחם לצד אחיו הבכור, יוּדְהישְׁטְהירַה, ומאחר שקְרּישְׁנַּה ואַרְג'וּנַה נלחמו לצדו, הרי שנצחונו היה בטוח. הקרב נועד להכריע מי ימשול בעולם, וסַנְֿגַ'יַה מנבא שהכוח יעבור לידיו של יוּדְהישְׁטְהירַה. מנובא גם שלאחר הנצחון יוסיף יוּדְהישְׁטְהירַה וישגשג, שהרי בנוסף להיותו צדיק וישר דרך, היה גם איש מוסר מחמיר, שלא שיקר אף פעם בחייו.

רבים הסכלים שחושבים את הבְּהַגַוַד-גִיתָא לשיחת ידידים בשדה הקרב. אלא ששיחה סתמית שכזו אינה מהווה ספרות קודש. ישנם גם שמוחים על שקְרּישְׁנַּה מסית את אַרְג'וּנַה לקרב, דבר שאינו מוסרי כלל. אלא שהאמת נאמרת בבירור: הבְּהַגַוַד-גִיתָא מהווה הוראת המוסר הנשגבת ביותר. זו נאמרת בפסוק שלושים וארבע שבפרק התשיעי: מַן-מַנָא בְּהַוַה מַד-בְּהַקְתַה. על הכול להפוך לדְבֵקיו של קְרּישְׁנַּה, ותמצית כל דת היא להתמסר לו (סַרְוַה-דְהַרְמָאן פַּריתְיַגְ'יַה מָאם אֵקַםּ שַׂרַנַּםּ וְרַגַ'ה). הוראות הבְּהַגַוַד-גִיתָא מהוות תהליך הדת והמוסר העליון. שאר התהליכים, אפשר שהם מטהרים כלשהו ומובילים בסופם לתהליך זה. אולם הוראתה האחרונה של הגִיתָא מהווה פסגת המוסר והדת: התמסר לקְרּישְׁנַּה. זוהי מסקנת הפרק השמונה-עשר.

הבְּהַגַוַד-גִיתָא מסבירה אמנם את דרך ההבנה העצמית שבאמצעות חשיבה שכלתנית או הגות. אולם התמסרות לקְרּישְׁנַּה מהווה השלמות העליונה. זוהי תמצית הבְּהַגַוַד-גִיתָא כולה. נתיב המצוות וכללי הקבע שבהתאם למעמדות החברתיים ולשלבים הדתיים השונים נחשב אמנם לידע כמוס, אולם הגות ופיתוח ידע נחשבים לכמוסים יותר. מכל מקום, התמסרות לקְרּישְׁנַּה ושירות מסור בתודעת קְרּישְׁנַּה מלאה מהווים ההוראה הכמוסה ביותר. זוהי תמצית הפרק השמונה-עשר.

היבט נוסף של הבְּהַגַוַד-גִיתָא הוא שקְרּישְׁנַּה, אישיות אלוה העילאי, הוא האמת העליונה. זו נחווית בשלושה היבטים – בְּרַהְמַן בלתי אישי, פַּרַמָאתְמָא מקומי, ולבסוף, אישיות אלוה, קְרּישְׁנַּה. ידע מושלם אודות האמת המוחלטת פירושו ידע מושלם אודות קְרּישְׁנַּה, ומכאן שענפי הידע כולם כלולים בהבנת קְרּישְׁנַּה. מאחר שקְרּישְׁנַּה שרוי תמיד באונו הפנימי, הרי שהוא נשגב. ישויות החיים הן גילוי של אונו, ונחלקות לשתי קבוצות – אלה שמותנות לעד ואלה שמשוחררות לעד. ישויות החיים הן רבות מספור ונחשבות לחלקיקים מזעריים של קְרּישְׁנַּה. האנרגיה החומרית מתגלה בעשרים וארבע יסודות. הבריאה מושפעת מן הזמן הנצחי, ובריאתה וחורבנה הם מעשה האנרגיה החיצונית. כלל עולם התופעות נגלה ונעלם לסירוגין.

בבְּהַגַוַד-גִיתָא נידונים חמישה נושאים עיקריים: האל, הטבע החומרי, ישויות החיים, הזמן הנצחי, וכל סוגי הפעולות. אלה כולם תלויים באישיות אלוה, קְרּישְׁנַּה. היבטי האמת המוחלטת – בְּרַהְמַן בלתי אישי, פַּרַמָאתְמָא מקומי, ושאר התפיסות הנשגבות – כולם כלולים בהבנת האל בהיבטו האישי. אף שלכאורה האל, ישות החיים, הטבע החומרי וזמן כמו נבדלים זה מזה, למעשה, דבר אינו נפרד מהעליון, אף שהוא עצמו נבדל מכל דבר. תורתו של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ היא "אחדות ושוני בלתי נתפסים". תורה פילוסופית זו מהווה הידע המושלם אודות האמת המוחלטת.

ישות החיים במעמדה היסודי היא נשמה טהורה, כמו חלקיק אטומי של הנשמה העליונה. אפשר להשוות את קְרּישְׁנַּה לשמש, ואת ישויות החיים לאורה. מאחר שאלה הן אונו הגבולי של קְרּישְׁנַּה, הרי שלעיתים הן נוטות לבוא במגע עם האנרגיה החומרית, ולעיתים עם הרוחנית. במילים אחרות, אלה מצויות בין שני אוניו של האל, אולם מאחר שהן משתייכות לאון העילי, הרי שהן ניחנות בעצמאות מזערית. מי שמשתמש נכון בעצמאותו ופועל על-פי הוראותיו הישירות של קְרּישְׁנַּה, שרוי במצבו הטבעי, באון המענג.


בזאת מסתיימות התעמקויות בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה בפרק השמונה-עשר של שְׂרִימַד-בְּהַגַוַד-גִיתָא שדן במסקנתה – שלמות הפרישות.