HE/BG 2.21
פסוק 21
- वेदाविनाशिनं नित्यं य एनमजमव्ययम् ।
- कथं स पुरुषः पार्थ कं घातयति हन्ति कम् ॥२१॥
- וֵדָאוינָאשׂינַםּ ניתְיַםּ יַה אֵנַם אַגַ׳ם אַוְיַיַם
- קַתְהַםּ סַה פּוּרוּשַׁהּ פָּארְתְהַה קַםּ גְהָאתַיַתי הַנְתי קַם
מילה אחרי מילה
וֵדַה—יודע; אַוינָאשׂינַם—בלתי ניתן להכחדה; ניתְיַם—קיים תמיד; יַהּ—זה אשר; אֵנַם—זה (הנשמה); אַגַ׳ם—בלתי נולד; אַוְיַיַם—בלתי משתנה; קַתְהַם—כיצד; סַהּ—הזה; פּוּרוּשַׁהּ—האדם; פָּארְתְהַה—הו פָּארְתְהַה (אַרְג'וּנַה); קַם—במי; גְהָאתַיַתי—גורם לפגיעה; הַנְתי—הורג; קַם—את מי.
תרגום
הו פָּארְתְהַה, מי שיודע שהנשמה בלתי מתכלה, נצחית, בלתי מולדת ובלתי משתנה – כיצד יכול הוא להרוג מישהו או לגרום למישהו להרוג?
התעמקות
לכל דבר ניתן למצוא שימוש נכון, ובעל הידע המושלם יודע היכן וכיצד ליישם זאת. מכאן שגם אלימות שימושית, אלא שדרוש ידע כיצד ליישמה. אפילו ששופט השלום דן רוצח למוות, אין להאשימו, שהרי אלימותו מעוגנת בכללי הצדק. גם המַנוּ-סַמְּהיתָא, שמהווה ספר החוקים למין האנושי, קובע עונש מוות לרוצח. זאת כדי לשחררו מן הסבל הנורא שמצפה לו בחייו הבאים בגין חטאו הכבד. מכאן שעונש מוות בתלייה לרוצח הוא לטובת הפושע עצמו. צריך להסיק בדומה לכך, שבשעה שקְרּישְׁנַּה מורה להילחם, הרי שזה למען צדק עליון. אלימות כזו, במלחמה למען קְרּישְׁנַּה, אינה נחשבת לאלימות; ובכלל, האדם, או ליתר דיוק, הנשמה, אינה נהרגת; מכאן שאַרְג'וּנַה חייב למלא אחר הוראה זו. אלימות מותרת אם כן, לצורך השלטת צדק. ניתוח לא נועד להמית את החולה, אלא לרפאו. המלחמה שיילחם אַרְג'וּנַה תחת הוראותיו של קְרּישְׁנַּה תהיה מושתתת כולה על ידע, ולא תגרור לכן תגובות נפשעות.