HE/BG 2.7

א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


פסוק 7

कार्पण्यदोषोपहतस्वभावः
पृच्छामि त्वां धर्मसम्मूढचेताः ।
यच्छ्रेयः स्यान्निश्चितं ब्रूहि तन्मे
शिष्यस्तेऽहं शाधि मां त्वां प्रपन्नम् ॥७॥
קָארְפַּנְּיַה-דוֹשׁוֹפַּהַתַה-סְוַבְּהָאוַהּ
פְּרּיצְ׳צְ׳הָאמי תְוָאםּ דְהַרְמַה-סַמְמֻוּדְּהַה-צֵ׳תָאהּ
יַץ׳ צְ׳הְרֵיַהּ סְיָאן נישְׂצ׳יתַםּ בְּרֻוּהי תַן מֵא
שׂישְׁיַס תֵא ׳הַםּ שָׂאדְהי מָאםּ תְוָאםּ פְּרַפַּנְנַם

מילה אחרי מילה

קָארְפַּנְּיַה—חולשת לב; דוֹשַׁה—פגם; אוּפַּהַתַה—מוכה; סְוַה-בְּהָאוַהּ—המצב הטבעי; פְּרּיצְ׳צְ׳הָאמי—אני שואל; תְוָאם—אותך; דְהַרְמַה—בהקשר לחובה; סַמְמֻוּדְּהַה—מבולבל; צֵ׳תָאהּ—ליבי; יַת—זה שהוא; שְׂרֵיַהּ—הטוב יותר; סְיָאת—יהיה; נישְׂצ׳יתַם—בבירור; בְּרֻוּהי—אמור; תַת—אותו; מֵא—לי; שׂישְׁיַהּ—תלמיד; תֵא—שלך; אַהַם—אני; שָׂאדְהי—הורה; מָאם—לי; תְוָאם—לך; פְּרַפַּנְנַם—מסור.

תרגום

עתה איני יודע עוד את חובתי ושלוותי אבדה בגלל חולשת לבי. הריני פונה אליך ומבקש שתבהיר לי מה נכון עבורי. עתה הינני תלמידך ונשמה מסורה לך. אנא הורני.

התעמקות

מעצם מבנהו של הטבע החומרי גוררת כל פעילות חומרית לשיעבוד ולבילבול, וכל צעד רק מוסיף ומסבך. דרוש לכן, מורה רוחני מוסמך שידריכנו להגשמת מטרת החיים. הספרות הוֵדית כולה מורה על פנייה למורה רוחני כזה, שבכוחו לשחררנו ממבוכי החיים שלוכדים אותנו בעל-כורחנו. אלה משולים לשריפת יער שפורצת בדרך כלשהי מבלי שאיש יציתה. איש לא מזמין שרפה, אולם זו פורצת מעצמה, ואנו חסרי אונים. כמותה גם הבעיות בעולם זה; אלה צצות מעצמן, ללא כל הזמנה. החכמה הוֵדית מורה לכן, לפנות למורה רוחני שקשור לשושלת מורים. מורה כזה מוכשר לפתור את בעיות החיים, כמו גם ללמד את המדע שמביא לפתרונן. תלמידו של מורה רוחני מוסמך אמור לדעת הכול. מכאן שעל הכול לפנות למורה ולמצוא פתרון לבלבולם החומרי. זוהי משמעות הפסוק הזה.

מי שרוי בבילבול חומרי? מי שאינו מבין את בעיות החיים. בבְּרּיהַד-אָרַנְּיַקַה אוּפַּנישַׁד (3.8.10) מתואר הנבוך: יוֹ וָא אֵתַד אַקְשַׁרַםּ גָארְגְי אַוידיתְוָאסְמָאל לוֹקָאת פְּרַיְתי סַה קְרּיפַּנַּהּ. "מי שאינו פותר את בעיות החיים כאדם, ונוטש עולם זה כחתולים או כלבים, מבלי להבין את מדע ההגשמה העצמית, הוא עלוב נפש." הגוף האנושי הוא נכס יקר ערך לישות החיים, כיוון שבאמצעותו ביכולתה לפתור את בעיות החיים; ומכאן שמי שמחמיץ הזדמנות זו, הרי שהוא קמצן. בְּרָאהְמַנַּה לעומתו, הוא מי שיודע לנצל את גופו לפתרון בעיות החיים. יַה אֵתַד אַקְשַׁרַםּ גָארְגי וידיתְוָאסְמָאל לוֹקָאת פְּרַיְתי סַה בְּרָאהְמַנַּה.

הקְרּיפַּנּים, או הקמצנים אשר שרויים בתפיסת חיים חומרית, מבזבזים את זמנם בקשרים עבותים למשפחה, לחברה, למולדת, וכו'. לא פעם הקשרים הללו לחיי משפחה, כלומר לאישה, לילדים ולשאר בני המשפחה, מבוססים על "מחלת עור". הקְרּיפַּנַּהּ חושב שיוכל לגונן על משפחתו ממוות; הוא סבור גם שאלה יגוננו עליו. זיקה משפחתית שכזו מצויה אפילו אצל חיות נחותות; גם אלה דואגות לצאצאיהן. אַרְג'וּנַה הבין בשכלו שזיקתו לבני משפחה ורצונו לגונן עליהם ממוות היו סיבת בילבולו. הוא ידע גם שחובתו להילחם, אלא שבגלל מורך לב לא יכול היה למלא את חובתו. הוא מבקש לכן מקְרּישְׁנַּה, המורה הרוחני העליון, לחרוץ את הפתרון עבורו. הוא פונה אל קְרּישְׁנַּה כתלמיד, ומבקש לחדול משיחת רעים. שיחות בין מורה לתלמיד הן רציניות, ואַרְג'וּנַה חפץ בשיחה רצינית שכזו עם מורו הרוחני המוסמך. קְרּישְׁנַּה הוא המורה הרוחני המקורי למדע הבְּהַגַוַד-גִיתָא, ואַרְג'וּנַה הוא התלמיד הראשון שהבין מדע זה. דרך הבנתו מתוארת בבְּהַגַוַד-גִיתָא עצמה; ואף על פי כן, גורסים מלומדים ארציים סכלים שלא לקְרּישְׁנַּה עצמו צריך להתמסר, אלא ל"בלתי מולד שבתוך קְרּישְׁנַּה". אולם אין הבדל בין תוכו של קְרּישְׁנַּה לחיצוניותו, ומי שאינו מבין את זה, הרי שנסיונו להבין את הבְּהַגַוַד-גִיתָא הוא אווילי לגמרי.