HE/BG 3.42
פסוק 42
- इन्द्रियाणि पराण्याहुरिन्द्रियेभ्यः परं मनः ।
- मनसस्तु परा बुद्धिर्यो बुद्धेः परतस्तु सः ॥४२॥
- אינְדְרייָאנּי פַּרָאנְּי אָהוּר אינְדְרייֵבְּהְיַהּ פַּרַםּ מַנַהּ
- מַנַסַס תוּ פַּרָא בּוּדְדְהיר יוֹ בּוּדְדְהֵהּ פַּרַתַס תוּ סַהּ
מילה אחרי מילה
אינְדְרייָאנּי—החושים; פַּרָאנּי—עליונים; אָהוּהּ—אמרו; אינְדְרייֵבְּהְיַהּ—מהחושים; פַּרַם—עליון; מַנַהּ—המֶחשָב; מַנַסַהּ—מהמֶחשָב; תוּ—גם; פַּרָא—עליונה; בּוּדְדְהיהּ—התבונה; יַהּ—זה ש-; בּוּדְדְהֵהּ—מהתבונה; פַּרַתַהּ—עליון יותר; תוּ—אבל; סַהּ—הוא.
תרגום
החושים הפועלים עליונים מחומר חסר חיים; המֶחשָב עליון מהחושים; התבונה עליונה עוד יותר; והיא (הנשמה) עליונה אף מהתבונה.
התעמקות
החושים מהווים פתחי יציאה שונים לפעילותה של התאווה. התאווה שעצורה בגוף מוצאת את פורקנה דרך החושים, ומכאן שאלה עליונים מכלל הגוף. מכל מקום, כאשר מתעלה התודעה לתודעת קְרּישְׁנַּה, או אז הופכים פתחי היציאה הללו לחסרי שימוש. תודעת קְרּישְׁנַּה פירושה שהנשמה באה במגע ישיר עם אישיות אלוה; מכאן שבראש היררכיית התפקודים הגופניים, אשר מתוארת לעיל, נמצאת הנשמה העליונה. פעילות גופנית פירושה פעילות החושים, ועם שאלה חדלים לתפקד, חדלה גם פעילות הגוף. המֶחשָב לעומת זאת, נשאר פעיל גם בשעה שהגוף דומם ונח, וממשיך ומתפקד, כמו בעת חלימה. מכל מקום, החלטיותה של התבונה עליונה מהמֶחשָב, והנשמה עוד עליונה ממנה. מכאן שבשעה שהנשמה עוסקת במישרין בשירות לעליון, רק טבעי שגם הכפופים לה – כלומר התבונה, המֶחשָב והחושים – כולם ילכו בעקבותיה. בקַטְהַה אוּפַּנישַׁד ישנו תיאור דומה. נאמר שם שמושאי החושים עליונים לחושים, והמֶחשָב עליון מאלה. משום כך, בעת שהמֶחשָב עוסק בשירות מתמיד לאל, הרי שגם החושים נאלצים לפעול כמותו. התהליך הנפשי הזה כבר הוסבר קודם. פַּרַםּ דְרּישְׁטְוָא ניוַרְתַתֵא. מֶחשָב שעוסק בשירות נשגב לאל, אינו נוטה עוד לעיסוקים נחותים. הנשמה מתוארת בקַטְהַה אוּפַּנישַׁד כמַהָאן, או הגדולה. מכאן שהיא עליונה לכול – כלומר למושאי החושים, לחושים, למֶחשָב ולתבונה. הבנת מעמדה היסודי מהווה לכן, הפתרון לבעיה כולה.
באמצעות התבונה צריך לחקור ולהבין את מעמדה היסודי של ישות החיים, ואז, למקד את המֶחשָב תמיד בתודעת קְרּישְׁנַּה. זה יפתור את הבעיה כולה. לטירון בחיים רוחניים עדיף ברגיל להתרחק ממושאי החושים, אלא שבנוסף, עליו לחזק את מֶחשָבו בעזרת התבונה. מי שיודע להעסיק בתבונה את מֶחשָבו בתודעת קְרּישְׁנַּה ולהתמסר כולו לקְרּישְׁנַּה, הרי שמֶחשָבו מתחזק מוכנית. החושים העזים, שמשולים לנחשים ארסיים, אינם עוד מסוכנים אז, ממש כמו נחשים שעקרו את שיניהם הארסיות. אך אף על פי שהנשמה היא אדון התבונה, המֶחשָב והחושים, אם זו לא תתחזק על-ידי מגע עם קְרּישְׁנַּה בתודעת קְרּישְׁנַּה, הרי שתמעד ותידרדר בהשפעת המֶחשָב הסוער.