HE/BG 4.25
פסוק 25
- दैवमेवापरे यज्ञं योगिनः पर्युपासते ।
- ब्रह्माग्नावपरे यज्ञं यज्ञेनैवोपजुह्वति ॥२५॥
- דַיְוַם אֵוָאפַּרֵא יַגְ׳נַֿםּ יוֹגינַהּ פַּרְיוּפָּאסַתֵא
- בְּרַהְמָאגְנָאו אַפַּרֵא יַגְ׳נַֿםּ יַגְ׳נֵֿנַיְווֹפַּג׳וּהְוַתי
מילה אחרי מילה
דַיְוַם—לאלים למחצה; אֵוַה—אכן; אַפַּרֵא—ישנם אחרים; יַגְ׳נַֿם—הקרבות; יוֹגינַהּ—יוגים; פַּרְיוּפָּאסַתֵא—סוגדים בשלמות; בְּרַהְמַה—של האמת המוחלטת; אַגְנַוּ—באש; אַפַּרֵא—אחרים; יַגְ׳נַֿם—הקרבה; יַגְ׳נֵֿנַה—באמצעות הקרבה; אֵוַה—כך; אוּפַּג׳וּהְוַתי—מגישים.
תרגום
ישנם יוגים שעובדים בשלמות את האלים-למחצה ומעלים להם מינחות שונות, וישנם שמעלים מינחות לאש הבְּרַהְמַן העליון.
התעמקות
כנזכר לעיל, מי שמבצע חובותיו בתודעת קְרּישְׁנַּה נקרא יוגי מושלם או בקי בכוחות הנסתר. אולם ישנם גם מי שסוגדים בהקרבות כאלה לאלים-למחצה, וכאלה שמעלים מינחותיהם לבְּרַהְמַן העליון, או להיבטו הבלתי אישי של אלוהים. ההקרבות נחלקות לסוגים שונים. אולם החלוקה הזו, בהתאם למבצעים השונים, רק לכאורה מתארת סוגי הקרבה שונים, שהרי הקרבה פירושה סיפוק העליון, וישְׁנּוּ, שידוע גם כיַגְ׳נַֿה. ההקרבות כולן נחלקות בסופו של דבר, לשני סוגים: הקרבת נכסים חומריים, והקרבה לצורך קניית ידע נשגב. מי שמודעים לקְרּישְׁנַּה מקריבים את כל נכסיהם החומריים לסיפוקו של האל, בעוד שמי שמבקשים אחר אושר חומרי, ארעי – אלה מקריבים את קנייניהם לסיפוקם של האלים-למחצה, כגון אינְדְרַה, אל-השמש, וכו'. האימפרסונליסטים לעומת זאת, מקריבים את זהותם ונטמעים בקיומו של הבְּרַהְמַן הבלתי אישי. האלים-למחצה הם ישויות חיים רבות כוח שנתמנו על-ידי האל לקיים ולנהל את כלל התיפקודים החומריים ביקום, כגון הספקת חום, מים ומאור. בפולחן הוֵדי ישנן הקרבות שונות לאלים-למחצה, שנועדו למי שמבקשים אחר ברכות חומריות. סוגדים כאלה נקראים בַּהְו-אִישְׂוַרַה-וָאדִי, או מאמינים באלים רבים. ישנם לעומתם אימפרסונליסטים שסוגדים להיבט הבלתי אישי של האמת המוחלטת, וחושבים את דמותם של האלים-למחצה לבת חלוף. אלה מקריבים את זהותם האישית באש העליונה, ושמים קץ לקיומם היחודי על-ידי היטמעות בקיום העליון. הם משקיעים את זמנם בלימוד שכלתני אודות טבעו הנשגב של העליון. במילים אחרות, הפועלים למען טובת הנאה מקריבים את קנייניהם החומריים למען עינוג חושים, בעוד שהאימפרסונליסטים מקריבים את זהותם החומרית ומבקשים להיטמע בקיומו של העליון. אש המזבח של קרבנם הוא הבְּרַהְמַן העליון, והמינחה זה העצמי שנאכל באש הבְּרַהְמַן. מכל מקום, אדם מודע לקְרּישְׁנַּה, כמו אַרְג'וּנַה, מקריב הכול – את קנייניו החומריים כמו גם אותו עצמו – לסיפוקו של קְרּישְׁנַּה. הוא נחשב ליוגי הראשון במעלה, אף שאינו מאבד את זהותו הייחודית.