HE/BG 4.5
פסוק 5
- श्रीभगवानुवाच ।
- बहूनि मे व्यतीतानि जन्मानि तव चार्जुन ।
- तान्यहं वेद सर्वाणि न त्वं वेत्थ परन्तप ॥५॥
- שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה
- בַּהֻוּני מֵא וְיַתִיתָאני גַ׳נְמָאני תַוַה צָ׳ארְג׳וּנַה
- תָאנְי אַהַםּ וֵדַה סַרְוָאנּי נַה תְוַםּ וֵתְתְהַה פַּרַנְתַפַּה
מילה אחרי מילה
שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה—אישיות אלוה העילאי אמר; בַּהֻוּני—רבות; מֵא—שלי; וְיַתִיתָאני—חלפו; גַ׳נְמָאני—לידות; תַוַה—שלך; צַ׳ה—וגם; אַרְג׳וּנַה—הו אַרְג'וּנַה; תָאני—אותן; אַהַם—אני; וֵדַה—יודע; סַרְוָאנּי—את כולן; נַה—לא; תְוַם—אתה; וֵתְתְהַה—יודע; פַּרַם-תַפַּה—הו מכניע האויב.
תרגום
אישיות אלוה אמר: הו מכניע האויב, לידות רבות רבות עברנו שנינו. אני יכול לזכור את כולן, ואילו אתה שכחת אותן!
התעמקות
"אני סוגד לאישיות אלוה גוֹוינְדַה (קְרּישְׁנַּה), האישיות המקורית – הוא מוחלט, חופשי מטעויות וללא ראשית. אף שהוא מתרחב לדמויות לאינספור, הוא תמיד נשאר כפי שהוא – הקדום מכול, שנראה תמיד כנער בעלומיו. אפילו גדולי מלומדי הוֵדות לא מבינים לרוב דמויות נצחיות אלו, המלאות בחדווה ויודעות-כול, אלא שלדְבֵקים הטהורים אלה ניגלות תמיד."
בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא (5.39) נאמר גם:
- רָאמָאדי-מֻוּרְתישׁוּ קַלָא-נייַמֵנַה תישְׁטְהַן
- נָאנָאוַתָארַם אַקַרוֹד בְּהוּוַנֵשׁוּ קינְתוּ
- קְרּישְׁנַּהּ סְוַיַםּ סַמַבְּהַוַת פַּרַמַהּ פּוּמָאן יוֹ
- גוֹוינְדַם אָדי-פּוּרוּשַׁםּ תַם אַהַםּ בְּהַגָ׳אמי
"אני סוגד לאישיות אלוה גוֹוינְדַה (קְרּישְׁנַּה). אף שהוא מופיע תמיד בהתגלויות שונות, כגון רָאמַה ונְרּיסימְּהַה, כמו גם בהתגלויות משנה רבות, הוא אישיות אלוה העילאי הידוע כקְרּישְׁנַּה, אשר מתגלה לעיתים בעולמנו בדמותו המקורית."
גם בוֵדות נאמר שאלוהים, אף שאחד ויחיד, מתגלה בדמויות לאינספור. הוא כמו אבן הוַיְדֻוּרְיַה שמשנה צבעיה, אף שבעצמה אינה משתנה. לא די בלימוד הוֵדות כדי להבין את ריבוי הדמויות הזה; רק הדְבֵקים הטהורים מסוגלים להבינו (וֵדֵשׁוּ דוּרְלַבְּהַם אַדוּרְלַבְּהַם אָתְמַה-בְּהַקְתַוּ). דְבֵקים כמו אַרְג'וּנַה הם בני-לוויה תמידיים של האל; כל אימת שהוא מתגלה עלי אדמות, אלה מופיעים איתו, כדי לשרתו בדרכים שונות. אַרְג'וּנַה הוא דָבֵק כזה, ומפסוק זה מסתבר שלפני כמה מיליוני שנים, כאשר קְרּישְׁנַּה הגיד את הבְּהַגַוַד-גִיתָא לאל-השמש ויוַסְוָאן, גם אַרְג'וּנַה נכח שם, בתפקיד אחר. אלא שלא כמו קְרּישְׁנַּה, אַרְג'וּנַה שכח את המאורע.
זה ההבדל שבין החלקיק – ישות החיים – לבין האל העליון. אף שאַרְג'וּנַה מכונה כאן גיבור-חיל שמכניע את אויביו, הוא אינו מסוגל לזכור את לידותיו הקודמות. מכאן שישות החיים, אפילו היא רבת כישורים וכוח על-פי הערכה חומרית – לעולם לא תשווה לאישיות אלוה. בני לווייתו התמידיים של האל הם אמנם בני-חורין, אלא שאינם שווים לאל, שהרי הוא מתואר בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא כחופשי מכל טעות (אַצְ'יוּתַה), כלומר, שאינו שוכח את עצמו לעולם, גם בבואו במגע עם חומר. מכאן שאפילו ישות חיים שהיא בת חורין כמו אַרְג'וּנַה, אינה שווה לאלוהים. אַרְג'וּנַה, אף שהוא דְבֵקו של האל, שוכח לעיתים את טבעו של האל. באמצעות חסד אלוהי מבין הדָבֵק את טבעו המושלם, שמעבר לטעות, של אלוהים, בעוד שהלא-דָבֵק או הרשע אינו מסוגל להבין טבע נשגב שכזה. מכאן שמוחות זדוניים אינם מסוגלים להבין את תיאורי הגִיתָא. קְרּישְׁנַּה ואַרְג'וּנַה שניהם נצחיים מטבעם, אלא שקְרּישְׁנַּה זוכר מעשים שהתחוללו לפני מליוני שנים, בעוד שאַרְג'וּנַה שכח אותם. חשוב לציין גם שישות החיים שוכחת הכול בגלל שינוי הגוף, בעוד שהאל אינו משנה את גופו הסַץ'-צ'יד-אָנַנְדַה, ומשום כך זוכר הכול. הוא אַדְוַיְתַה, כלומר שגופו לא שונה ממנו עצמו. כל הקשור אליו הוא רוחני – לעומת הנשמה המותנית ששונה מגופה החומרי. ומאחר שגופו ועצמו זהים, הרי שמעמדו שונה תמיד מזה של ישות חיים רגילה, גם בשעה שהוא יורד למישור החומרי. הלא-דְבֵקים אינם יכולים להבין טבע נשגב זה, אותו יסביר האל בפסוק הבא.