HE/BG 4.6

א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


פסוק 6

अजोऽपि सन्नव्ययात्मा भूतानामीश्वरोऽपि सन् ।
प्रकृतिं स्वामधिष्ठाय सम्भवाम्यात्ममायया ॥६॥
אַג׳וֹ ׳פּי סַנְן אַוְיַיָאתְמָא בְּהֻוּתָאנָאם אִישְׂוַרוֹ ׳פּי סַן
פְּרַקְרּיתיםּ סְוָאם אַדְהישְׁטְהָאיַה סַמְבְּהַוָאמְי אָתְמַה-מָאיַיָא

מילה אחרי מילה

אַגַ׳הּ—בלתי נולד; אַפּי סַן—אף על פי שאני; אַוְיַיַה—בלתי מתכלה; אָתְמָא—גוף; בְּהֻוּתָאנָאם—של כל הנולד; אִישְׂוַרַהּ—אדון; אַפּי סַן—אף על פי שאני; פְּרַקְרּיתים—בדמות הנשגבת; סְוָאם—של עצמי; אַדְהישְׁטְהָאיַה—בהימצאי; סַמְבְּהַוָאמי—אני מתגלה; אָתְמַה-מָאיַיָא—באמצעות האנרגיה הפנימית.

תרגום

אף על פי שאיני נולד וגופי הנשגב אינו נפסד לעולם, ואף שאני אדון כל ישויות החיים, בכל עידן ועידן אני מופיע בדמותי המקורית, הנשגבת.

התעמקות

האל מסביר את יחודיותה של לידתו: הוא נראה אולי כאדם רגיל, אולם הוא זוכר את כל שהתרחש ב"לידותיו" הרבות, בעוד שאדם רגיל אינו זוכר אפילו מה עשה לפני שעות ספורות. הוא יתקשה מאוד להשיב מיד מה עשה בדיוק באותה שעה ביום הקודם, ואין ספק שיצטרך לאמץ מאוד את זכרונו לשם כך. אף על פי כן ישנם שמעזים להציג עצמם כאלוהים, או קְרּישְׁנַּה. אל לנו ללכת שולל אחר הכרזות חסרות-שחר שכאלה. האל שב ומסביר את הפְּרַקְרּיתי שלו, או דמותו. פְּרַקְרּיתי פירושו "טבע", כמו גם סְוַרֻוּפַּה, או "הדמות האישית". האל אומר שהוא מופיע בגופו שלו. הוא אינו משתנה מגוף לגוף, כמו ישות חיים רגילה. גופה של הנשמה המותנית משתנה מלידה ללידה; זו עוברת בעולם החומרי מגוף לגוף, ללא גוף קבוע. האל לעומת זאת, בשעה שהוא מופיע, הריהו מופיע באמצעות אונו הפנימי בגופו המקורי. במילים אחרות, קְרּישְׁנַּה מופיע בעולם החומרי בגופו המקורי הנצחי – עם שתי ידיים ואוחז בחליל. הוא מופיע בגופו הנצחי, שאינו נגוע בטומאת העולם החומרי. אף שהוא מופיע בגופו שלו, ואף שהוא אדון היקום, נדמה שהוא נולד כישות חיים רגילה. למרות שגופו אינו מתכלה כמו גוף חומרי, הוא כאילו גדל מינקות לילדות ולבחרות. אלא שלמרבה הפלא, אינו ממשיך ומתבגר מעבר לנעורים. בזמן הקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה, היו לו בביתו כבר נכדים רבים; כלומר, הוא היה מבוגר למדי, על פי חישוב חומרי. אף על פי כן הוא נראה כמו עלם בן עשרים, או עשרים וחמש. בתמונות קְרּישְׁנַּה לעולם אינו זקן, כיוון שאינו מזקין לעולם, כמותנו. זאת, אף על פי שהוא האישיות הקדומה בבריאה – בעבר, בהווה ובעתיד. גופו ותבונתו אינם מתכלים או משתנים לעולם. ברור שגם בהיותו בעולם החומרי, הוא אותו בלתי נולד, אותה דמות נצחית של חדווה וידע, שגופו הנשגב ותבונתו אינם משתנים לעולם. למעשה, הופעתו והיעלמותו דומות כלשהו לזריחת השמש, תנועתה, והיעלמותה מתחום ראייתנו. בשעה שזו נעלמת, אנו חושבים ששקעה, וכאשר היא לנגד עינינו אנו חושבים שהיא נמצאת ברקיע. אלא שהשמש קבועה תמיד במקומה, ורק בגלל מוגבלותם של חושינו אנו סבורים שזו מופיעה ונעלמת. הופעתו של קְרּישְׁנַּה והיעלמותו שונות מאלה של ישות חיים רגילה, וזה מוכיח שהוא, באמצעות אונו הפנימי, הנו נצחי, מלא חדווה וידע, ולעולם אינו מזדהם בטבע החומרי. גם הוֵדות מאששות שאף שאישיות אלוה הוא בלתי נולד, הוא כמו נולד בדמויות לאינספור. ספרי התוספות לוֵדות גם הם מאששים שאף שנראה כאילו הוא נולד, הוא אינו משנה את גופו. בבְּהָאגַוַתַם הוא מופיע לפני אמו כנָארָאיַנַּה בעל ארבע ידיים, מעוטר בששת השפעים במלואם. הוא מופיע בדמותו הנצחית, המקורית, מתוך חסדו נטול הסיבה לישויות החיים. זאת כדי שיוכלו להגות בו כפי שהוא, ולא בדמות דמיונית כלשהי, תוצר מֶחשָבם, כפי שטועים לחשוב אותו האימפרסונליסטים. לפי מילון וישְׂוַה-קוֹשַׂה, המילה מָאיָא, או אָתְמַה-מָאיָא, מתייחסת לחסדו נטול הסיבה של האל. האל מודע להופעותיו והיעלמויותיו הקודמות כולן, בעוד שישות חיים רגילה שוכחת הכול אודות גופה הקודם, עם שהיא עוטה גוף חדש. הוא הנו אדון כל ישויות החיים ומבצע מעשים מופלאים ועל-אנושיים בשעה שהוא יורד עלי אדמות. הוא אותה אמת מוחלטת תמיד, שאין הבדל בין גופו לעצמו, או בין תכונותיו לגופו. אפשר לשאול עתה, מדוע הוא מופיע ונוטש את העולם הזה. זה יוסבר בפסוק הבא.