HE/BG 7.5
פסוק 5
- अपरेयमितस्त्वन्यां प्रकृतिं विद्धि मे पराम् ।
- जीवभूतां महाबाहो ययेदं धार्यते जगत् ॥५॥
- אַפַּרֵיַם איתַס תְו אַנְיָאםּ פְּרַקְרּיתיםּ וידְדְהי מֵא פַּרָאם
- גִ׳יוַה-בְּהֻוּתָאםּ מַהָא-בָּאהוֹ יַיֵדַםּ דְהָארְיַתֵא גַ׳גַת
מילה אחרי מילה
אַפַּרָא—נחותה; אייַם—זו; איתַהּ—מלבד; תוּ—אבל; אַנְיָאם—אחרת; פְּרַקְרּיתים—אנרגיה; וידְדְהי—דע; מֵא—שלי; פַּרָאם—עליונה; גִ׳יוַה-בְּהֻוּתָאם—מורכבת מישויות החיים; מַהָא-בָּאהוֹ—הו גיבור-חיל; יַיָא—אשר באמצעותה; אידַם—הזה; דְהָארְיַתֵא—נמצא בשימוש או מנוצל; גַ׳גַת—העולם החומרי.
תרגום
הו אַרְג'וּנַה גיבור-חיל, מלבד אלה, ישנה אנרגיה אחרת שלי, עילית, אשר מורכבת מישויות החיים שמנצלות את משאבי הטבע החומרי הנחות.
התעמקות
נאמר כאן בבירור שישויות החיים משתייכות לטבע (או און) עילי של האל. האון הנחות הוא חומר שמתגלה ביסודות שונים – אדמה, מים, אש, אוויר, אֶתר, מֶחשָב, תבונה ועצמי כוזב. שתי צורות הטבע החומרי, כלומר הגשמית (אדמה וכו') והסמויה (מֶחשַב וכו'), הן תוצרי האנרגיה הנחותה. ישויות החיים שמנצלות את האונים החומריים הללו לצורכיהן השונים, הן אונו העילי של האל. און זה הוא שמפעיל את עולם התופעות כולו. ללא התערבותה של אנרגיה עילית – ישויות החיים – משוללת ההתגלות הקוסמית כל יכולת פעולה. האונים נשלטים תמיד בידי מקור האון, ומכאן שישויות החיים נשלטות תמיד בידי האל, ואינן בעלות קיום עצמאי. לעולם אלה אינן שוות לו בעוצמתן, כפי שסבורים חסרי הדעת. ההבדל שבין ישויות החיים לאלוהים מתואר בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם (10.87.30):
- אַפַּרימיתָא דְהְרוּוָאס תַנוּ-בְּהְרּיתוֹ יַדי סַרְוַה-גַתָאס
- תַרְהי נַה שָׂאסְיַתֵתי נייַמוֹ דְהְרוּוַה נֵתַרַתְהָא
- אַגַ׳ני צַ׳ה יַן-מַיַםּ תַד אַוימוּצְ׳יַה נייַנְתְרּי בְּהַוֵת
- סַמַם אַנוּגָ׳אנַתָאםּ יַד אַמַתַםּ מַתַה-דוּשְׁטַתַיָא
"הו נצחי ועליון! אם היו ישויות החיים שהתגלמו בגוף נצחיות ושורות בכול כמותך, הרי שלא היו נתונות לשליטתך. אולם עם שמבינים שאלה הן אוניך הזעירים, מיד מובן גם שהן נתונות לשליטתך העילאית. גאולתן האמיתית אפשרית רק בהתמסרות לשליטתך. התמסרות שכזו תביא להן שמחה. רק אז, במעמד טבעי זה, ביכולתן להפוך לשליטות. מכאן שאותם בעלי ידע מוגבל, הדוגלים בתורת האחדות, שגורסת שאלוהים וישויות החיים שווים מכל בחינה, מוּנחים למעשה, על ידי דעה מוטעית וכוזבת."
קְרּישְׁנַּה, אלוה עליון, הוא השליט היחידי, ושאר ישויות החיים כולן נשלטות בידו. מאחר שאיכות קיומן זהה לשלו, הרי שהן נחשבות לאונו העילי, אף שלעולם אינן שוות לו במידת עוצמתן. במהלך ניסיונותיה לנצל את האנרגיה הנחותה, הגשמית והסמויה (חומר), שוכחת האנרגיה העילית (ישות החיים) את מֶחשָבה ותבונתה האמיתיים, הרוחניים. שכחה זו מקורה בהשפעת החומר. השתחררות מהשפעת האון החומרי המשלה נקראת מוּקְתי, או גאולה. העצמי הכוזב חושב בהשפעת האשליה החומרית: "אני חומר, וקניינים חומריים הם שלי". מכאן שמי שמשתחרר מתפיסות חומריות שכאלה, לרבות רעיון הזהוּת המוחלטת עם אלוהים – רק הוא יכול להבין את מעמדו האמיתי. הגִיתָא מאששת בבירור שישות החיים היא בסך הכול אחד מאינספור אוניו של קְרּישְׁנַּה; עם שזו מיטהרת מזוהמה חומרית, היא הופכת מודעת כולה לקְרּישְׁנַּה ובת-חורין.