HE/BG 8.5

א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


פסוק 5

अन्तकाले च मामेव स्मरन्मुक्त्वा कलेवरम् ।
यः प्रयाति स मद्भावं याति नास्त्यत्र संशयः ॥५॥
אַנְתַה-קָאלֵא צַ׳ה מָאם אֵוַה סְמַרַן מוּקְתְוָא קַלֵוַרַם
יַהּ פְּרַיָאתי סַה מַד-בְּהָאוַםּ יָאתי נָאסְתְי אַתְרַה סַמְּשַׂיַהּ

מילה אחרי מילה

אַנְתַה-קָאלֵא—בסוף החיים; צַ׳ה—גם; מָאם—אותי; אֵוַה—אכן; סְמַרַן—זוכר; מוּקְתְוָא—בנוטשו; קַלֵוַרַם—את הגוף; יַהּ—מי ש-; פְּרַיָאתי—הולך; סַהּ—הוא; מַת-בְּהָאוַם—את הטבע שלי; יָאתי—מקבל; נַה—לא; אַסְתי—יש; אַתְרַה—בכך; סַמְּשַׂיַהּ—ספק.

תרגום

ומי שבקץ חייו, בנוטשו את גופו, זוכר רק אותי, זוכה מיד בטבעי. אין כל ספק בכך.

התעמקות

פסוק זה מדגיש את חשיבותה של תודעת קְרּישְׁנַּה. מי שנוטש את גופו מתוך מודעות לקְרישְׁנַה, מתעלה מיד לטבעו הנשגב של אלוהים. האל העליון הוא הטהור מכול. מכאן שמי שמודע לקְרישְׁנַה תמיד, גם הוא ניחן בטוהר שכזה.

המילה סְמַרַן ("זוכר") היא חשובה. נשמה לא טהורה, שלא תרגלה תודעת קְרּישְׁנַּה ושירות מסור, אינה מסוגלת לזכור את קְרּישְׁנַּה. משום כך יש לתרגל תודעת קְרּישְׁנַּה ממש מראשית החיים. מי שחותר להצלחה בסוף חייו חייב לתרגל לזכור את קְרּישְׁנַּה. עליו לזמר תמיד את המַהָא-מַנְתְרַה הַרֵא קְרּישְׁנַּה הַרֵא קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה הַרֵא הַרֵא/ הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא. שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה הורה להיות מאופקים וסבלנים כעץ (תַרוֹר אַפּי סַהישְׁנּוּנָא). אדם שמזמר הַרֵא קְרּישְׁנַּה אפשר שייתקל בקשיים רבים, אולם עליו לשאת באלה באורח-רוח ולהמשיך ולזמר הַרֵא קְרּישְׁנַּה הַרֵא קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה הַרֵא הַרֵא/ הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא. או אז יוכל לקטוף בסוף חייו את מלוא פירותיה של תודעת קְרּישְׁנַּה.