HE/BG 9.34
פסוק 34
- मन्मना भव मद्भक्तो मद्याजी मां नमस्कुरु ।
- मामेवैष्यसि युक्त्वैवमात्मानं मत्परायणः ॥३४॥
- מַן-מַנָא בְּהַוַה מַד-בְּהַקְתוֹ מַד-יָאגִ׳י מָאםּ נַמַסְקוּרוּ
- מָאם אֵוַיְשְׁיַסי יוּקְתְוַיְוַם אָתְמָאנַםּ מַת-פַּרָאיַנַּהּ
מילה אחרי מילה
מַת-מַנָאהּ—תמיד חושב עלי; בְּהַוַה—היֵה; מַת—שלי; בְּהַקְתַהּ—דָבֵק; מַת—שלי; יָאגִ׳י—סוגד; מָאם—לפני; נַמַסְקוּרוּ—השתחווה; מָאם—אלַי; אֵוַה—אכן; אֵשְׁיַסי—תגיע; יוּקְתְוָא—במקדך; אֵוַם—כך; אָתְמָאנַם—את הנשמה; מַת-פַּרָאיַנַּהּ—מסוּר לי.
תרגום
הגֶה בי במחשבתך תמיד, היֵה לדְבֵקי, השתחווה לפני וסגוד לי. אם כל כולך תתמקד בי כך, הרי שתבוא אלי.
התעמקות
פסוק זה מורה בבירור שתודעת קְרּישְׁנַּה מהווה האמצעי היחיד לגאולה מן השעבוד לטומאת העולם החומרי. אף שנאמר כאן בבירור ששירות מסור נעשה לאישיות אלוה העילאי, קְרּישְׁנַּה, רבים הפרשנים חסרי המצפון שמסיטים, למרבה הצער, את דעת הקורא לרעיונות חסרי שחר. אלה אינם יודעים שמֶחשָבו של קְרּישְׁנַּה אינו שונה מקְרּישְׁנַּה. קְרּישְׁנַּה אינו ישות-חיים רגילה; הוא האמת המוחלטת. גופו, מֶחשָבו והוא עצמו כולם זהים ומוחלטים. בביאורו בשם אַנוּבְּהָאשְׁיַה לצַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה (אָדי-לִילָא, פרק 5), בְּהַקְתיסידְדְהָאנְתַה סַרַסְוַתִי גוֹסְוָאמִי מצטט מן הקֻוּרְמַה פּוּרָאנַּה, דֵהַה-דֵהי-ויבְּהֵדוֹ 'יַםּ נֵשְׂוַרֵא וידְיַתֵא קְוַצ'ית. פירושו של דבר שאין הבדל בין קְרּישְׁנַּה, האל העליון, לבין גופו. אלא שאותם פרשנים אינם בקיאים כלל במדע של קְרּישְׁנַּה. הם מסתירים את קְרּישְׁנַּה ומפרידים את אישיותו ממֶחשָבו או מגופו. על אף בערותם המוחלטת במדע זה, אלה גורפים ממון מהונאת הציבור.
ישנם גם זדוניים ממש; אלה חושבים אמנם על קְרּישְׁנַּה, אלא שמתוך קנאה, כמו המלך קַמְּסַה, דודו של קְרּישְׁנַּה. הוא הגה בקְרּישְׁנַּה תמיד, אולם חשב אותו לאויבו. הוא חרד תמיד ותהה מתי יבוא להורגו. הגות כזו אינה מועילה. ההגות צריכה להיות חדורה באהבה ובמסירות; זוהי בְּהַקְתי. יש להוסיף ולהתקדם בידע אודות קְרּישְׁנַּה. ומהי התקדמות חיובית? זו אפשרית על-ידי לימוד ממורה מוסמך. קְרּישְׁנַּה הוא אישיות אלוה העילאי. כבר הסברנו שגופו אינו חומרי, אלא נצחי ומלא חדווה וידע. דיונים שכאלה אודות קְרּישְׁנַּה מסייעים לאדם להפוך לדָבֵק, וכל ניסיון להבין ממקורות אחרים, בלתי מהימנים, הוא עקר וחסר תועלת.
על הכול למקד מֶחשָבם בדמות הנצחית – דמותו המקורית של קְרּישְׁנַּה, ומתוך בטחון ואמונה שהוא העליון, עליהם לעסוק בסגידתו. בהודו ישנם מאות ואלפי מקדשים שבהם סוגדים ומתרגלים שירות מסור לקְרּישְׁנַּה. תרגול שכזה כרוך בהשתחוות לפני האל. על האדם לכפוף את ראשו לפני דמות המֻוּרְתי של האל ולהקדיש לו את מֶחשָבו, גופו ומעשיו – הכול. זוהי השתקעות מוחלטת באל, ללא כל סטייה, וזו מרוממת את הדָבֵק לקְרּישְׁנַּלוֹקַה. אל לנו ללכת שולל אחר פרשנים חסרי מצפון, אלא לעסוק בתשעת תהליכי השירות המסור, החל משמיעה וזימרה אודות קְרּישְׁנַּה. שירות מסור טהור הוא ההישג הנעלה ביותר בחברה האנושית. הפרקים השביעי והשמיני הסבירו אודות שירות מסור לאל, אשר פטור מידע ספקולטיבי, מיוגה מיסטית ומפעילות תועלתנית. מי שאינם טהורים לגמרי, אפשר שיימשכו אחר היבטים אחרים של האל, כמו הבְּרַהְמַגְ'יוֹתי הבלתי אישי או הפַּרַמָאתְמָא המקומי. דָבֵק טהור לעומת זאת, עוסק בשירותו של אלוהים במישרין.
בשיר יפהפה אודות קְרּישְׁנַּה נאמר שסוגדיהם של האלים-למחצה הם משוללי תבונה, ולעולם לא ישיגו את הגמול העליון – קְרּישְׁנַּה. דָבֵק בראשית דרכו אפשר שימעד כלשהו, ואף על פי כן הוא נחשב לנעלה מכל יוגי או הוגה דעות אחר. מי שעוסק כולו בתודעת קְרּישְׁנַּה, הרי שהוא קדוש וצדיק גמור. במהרה ייפסקו מעשיו המקריים, הבלתי טהורים, והוא ישיג שלמות. מכל מקום, דָבֵק טהור אינו מועד עוד לעולם, שהרי אישיות אלוה דואג בעצמו לדְבֵקיו הטהורים. מכאן שעל הנבון שמחפש אחר אושר בעולם זה, לפנות במישרין לתרגול תודעת קְרּישְׁנַּה. או אז הוא יזכה בגמולו העליון של קְרּישְׁנַּה.
בזאת מסתיימות התעמקויות בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה בפרק התשיעי של שְׂרִימַד-בְּהַגַוַד-גִיתָא שדן בידע הכמוס ביותר.