HE/Prabhupada 0015 - אני לא הגוף הזה



הרצאה על ב.ג. 9.34 - 26 בדצמבר, 1966, ניו יורק

ישנם שישה סימנים לקיום של, לקיומה של הנשמה. צמיחה הוא אחד החשובים. אז צמיחה. ברגע שהנשמה אינה נוכחת בגוף, אין יותר גדילה. אם הילד נוֹלַד מֵת, הוֹ, לא תהיה כֹּל גדילה. הו, ההורים יגידו שזה חסר תועלת. היפטרו מזה. אז בדרך דומה, הדוגמה הראשונה שקרישנה נתן לאַרְג'וּנַה - "אל תחשוב שהניצוץ הרוחני הנמצא בתוך הגוף, שבזכות הנוכחות שלו הגוף מתפתח מילדות לנעורים, מנעורים לבגרות, ומבגרות לזקנה. לכן, כשהגוף הזה הופך להיות חסר תועלת, באופן בלתי מורגש, הנשמה נוטשת את הגוף הזה." וָאסָאמְּסי גִ'ירְנָּאני יַתְהָא ויהָאיַה (בּ.ג 2.22). בדיוק כמו שאנחנו זורקים ביגוד ישן ולובשים ביגוד חדש, בדרך דומה, אנחנו מקבלים גוף אחר.

וקיבלנו גוף חדש לא לפי הבחירה שלי - הבחירה הזאת תלויה בחוקי הטבע. הסינון הזה תלוי בחוקי הטבע. אתם לא יכולים להגיד בשעת הפטירה, אבל אתם יכולים לחשוב על, אתם יכולים להגיד, אני מתכוון להגיד, אינדיבידואליות ושהבחירה נמצאת שם. יַםּ יַםּ וָאפּי סְמַרַן לוקֵה תְיַגַ'תְי אַנְתֵא קַלֵוַרַם (בּ.ג 8.6). רק, בשעת הפטירה, המנטליות שלכם, כפי שהמחשבות שלכם יתפתחו, תקבלו את החיים הבאים שלכם לפי הגוף הזה.

לכן אדם שהֵינוֹ חכם, מי שאינו משוגע, הוא צריך להבין שאני לא הגוף הזה. דבר ראשון - "אני לא הגוף הזה". אז הוא יבין, מהי החובה שלי? הו, בתור נשמה רוחנית, מהי החובה שלי? החובה שלו היא, זה מוסבר בבְּהַגַוַד-גִיתָא בפסוק האחרון של הפרק התשיעי, שהחובה היא מַן-מַנָא בְּהַוַה (ב.ג. 9.34). אתם חושבים על משהו. כולנו, שנמצאים בתוך גוף, אנחנו חושבים על משהו. ללא חשיבה, אפילו לרגע אחד, אי אפשר להישאר. זה בלתי אפשרי. לכן זוהי החובה. תחשבו על קרישנה. תחשבו על קרישנה. אתם חייבים לחשוב על משהו. אז איזה רע יקרה מהמחשבה על קרישנה? לקרישנה יש כל כך הרבה פעילויות, כל כך הרבה כתבים, וכל כך הרבה דברים. קרישנה בא לפה. יש לנו כרכים על גבי כרכים של ספרים. אם אתם רוצים לחשוב על קרישנה, אנחנו יכולים לספק לכם כל כך הרבה סִפְרוּת שאתם לא תוכלו לסיים במשך החיים שלכם אפילו אם תקראו עשרים וארבע שעות ביממה. אז לחשוב על קרישנה, יש מספיק לזאת. חשבו על קרישנה - מַן-מַנָא בְּהַוַה - "הו, אני יכול לחשוב עליך".

בדיוק כמו אדם שמשרת את הבוס שלו. הו, הוא כול הזמן חושב על הבוס הזה - "הו, אני חייב להיות שם בשעה תשע והבוס הזה לא יהיה מרוצה." הוא חושב כלפי מטרה מסויימת. סוג המחשבה הזאת איננו טוב. לכן הוא אומר, בְּהַוַה מַד-בְּהַקְתהָ (ב.ג. 9.34) - " רק תחשוב עלי באהבה". כשהשליט, כשה..., אני מתכוון לוֹמַר, כשהמשרת חושב על השליט, אין אהבה. הוא חושב על הפָּאוּנְד-שִׂילינְג-פֵּני. "מפני, שאם לא אגיע למשרד שלי, בדיוק בשעה תשע, הו, זה יהיה מאוחר, ואני עלול לאבד את שני הדוֹלַר." לכן הוא חושב על, לא על הבוס, הוא חושב על הפָּאוּנְד-שִׁילינְג-פֵּני. אז, צורת המחשבה הזאת לא תציל אותכם. לכן הוא אומר, בְּהַוַה מַד-בְּהַקְתָאהּ. "רק הפוך להיות הדַבֵק שלי. אז המחשבות שלך עלַי יהיו נחמדוֹת." ומה זה בְּהַקְתי? מַד-בְּהַקְתַהּ. במסירות... מסירות משמעותה שירות. מַד-יָאגִ'י. אתה עושה איזשהו שירות לאל. בדיוק כמו שאנחנו תמיד עסוקים פה. בכל עת שתבואו לפה תראו אותנו עסוקים באיזושהי משימה. אז אנחנו יצרנו משימות. רק בשביל לחשוב על קרישנה.