HE/Prabhupada 0053 - הצעד הראשון מורכב משמיעה
הרצאה על שׂ.ב. 2.1.5 - דלהי, ה-8 בנובמבר, 1973
אז אנחנו גם פְּרַקְרִטִי. אנחנו אנרגיה של אלוהים. ומפני שאנו מנסים לנצל את משאבי החומר, נדמה שיש לדברים האלו ערך. אחרת, אין לזה ערך, אפס. אלא שהעסק שלנו... זה מופיע פה, שמשום שאנחנו עכשיו קשורים בסבך של החומר הזה... החומר הזה הוא לא העסק שלנו. העסק היחיד שלנו, הוא איך להיחלץ ממנו. זהו העסק האמיתי שלנו. אם אנו רוצים את העסק הזה, אז המרשם פה. ומהו המרשם? שְׂרוֹתָוְיַהּ קִירְתִיתָוְיַש צָ'ה. אלא אם כן תשמע, כיצד תוכל להבין את המעמד שלך? כשאתה מבין את אלוהים, קְרִישְּּׂנַּה, אתה מבין שאתה חלק ממנו, או חלק מקְרִישְּׂנַּה, ואז אתה מבין את המעמד שלך: "כן, אני חלק של אלוהים." קְרִישְּׂנַּה הוא האישיות העילאית, שָּׂדּ-אָיְשְוָרְיַה-פּוּרְנַם, מלא בכל השפעים. כמו בן שנטרפה עליו דעתו באמצע הרחוב, כשהוא מבין, בשכלו הטוב, "אבא שלי כל כך עשיר, כל כך חזק, למה אני משוטט ברחובות כמי שדעתו נטרפה עליו? אין לי מזון, ולא מקלט. אני הולך מדלת אחת לשנייה ומקבץ נדבות," אז הבן מגיע להכרה שלו. לשלב הזה קוראים בּרָהְמַה בּהוּתַה- (שׂ.ב. 4.30.20) "הו, אני, אני לא החומר הזה. אני נשמה רוחנית, חלק של אלוהים. או."
זוהי תודעה. את התודעה הזו אנחנו מנסים להחיות. זהו השירות הטוב ביותר לאנשים, להחיות את התודעת האבודה שלו. איש בטעות חושב, "אני תוצר לוואי של החומר, ועלי לווסת, את הדברים שקשורים בקיום שלי בעולם החומר." תבונה אמיתית היא, בְּרַהְמַה-בְּהוּתַה, אַהָם בְּרַהְמָאסְמִי. אַהָם בְּרַהְמָאסְמִי "אני הוא חלק של אלוהים. אלוהים הוא הבּרָהְמַן העליון. אני, בהיותי חלק..." בדיוק כמו חלוק מהזהב, במכרה זהב, או שזה מסוגל להיות עגיל קטן, גם הוא מזהב. באופן דומה, טיפה ממי הים גם היא באותה האיכות, מלוחה. באופן דומה אנחנו, חלקים של אלוהים, יש לנו את אותן התכונות. איכותית, אנו אחד. מדוע אנחנו, כמהים לאהבה? מפני שישנה אהבה בקְרִישְּׂנַּה. אנחנו מוקירים פה את רָאדְהָא וקְרִישְּׂנַּה. ישנה אהבה במקור. לכן אנחנו, בהיותנו חלקים של אלוהים, גם אנחנו מנסים לאהוב. גבר מנסה לאהוב איזו אישה, אישה מנסה לאהוב איזה גבר. זה טבעי. זה לא מלאכותי. אבל זה מופיע בהשתקפות החומרית בעקלתיים. זה הוא המוּם. כאשר אנחנו חופשיים מן הכסוּת החומרית, האיכות שלנו היא אָנַנְדַמָיוֹ 'בְּהִיָאסָאת (וֵדָאנְטַה-סוּטְרַה 1.1.12), אנו שמחים... כפי שקְרִישְּׂנַּה רוקד תמיד... את קְרִישְּׂנַּה לעולם לא נמצא... ראיתם את התמונה של קְרִישְּׂנַּה. הוא נלחם בנחש קָאלִיַה. הוא רוקד. הוא אינו פוחד מהנחש. הוא רוקד. כפי שהוא רוקד עם הגוֹפִּיוֹת, רועות הבקר, ברָאסַה-לִילָא, באופן דומה, הוא רוקד עם הנחש. הריהו אָנַנְדַמָיוֹ 'בְּהִיָאסָאת. הוא אָנַנְדָמַיַה, תמיד עליז. תמיד. אתם תראו את קְרִישְּׂנַּה... קְרִישְּׂנַּה... כמו בקוּרוּקְשֵתְרַה, שם היה קרב. קְרִישְּׂנַּה שמח. אַרְג'וּנַה עצוב כי הוא ישות חיים, אבל קְרִישְּׂנַּה אינו עגום וקודר. הוא שמח. זה הוא טבעו של אלוהים. אָנַנְדַמָיוֹ 'בְּהִיָאסָאת. זה כתוב בתוך הסותרה, בבְּרַהְמַה-סוּתְרַה, "אלוהים הוא אָנַנְדָמַיַה, מעודד תמיד, עליז תמיד." אז אתם תוכלו להפוך עליזים ומעודדים כשתשובו הביתה, הביתה לאלוהות. זו היא הבעיה שלנו.
כיצד נוכל לשוב לשם? דבר ראשון, עלינו לשמוע. שְׂרוֹתַוְיָה. נסו לשמוע מי הוא אלוהים, מהי הממלכה שלו, כיצד הוא פועל, כיצד הוא מעודד. דברים אלו נועדו לשמיעה שלנו. שְרַוָנַּם. אז, מן הרגע שאנחנו משוכנעים, "או, אלוהים כל כך נחמד," אז נוכל, ליידע ולשדר את החדשות הללו, לעולם כולו. זה קִירְטָנַם. זה קִירְטַנַם.