HE/Prabhupada 0071 - בניו הבזבזניים של אלוהים
שיחת חדר עם המפקד הצרפתי - מָאיָאפּוּר החדשה (חווה צרפתית), ה-3 באוגוסט, 1976
כולנו ילדיו הבזבזניים של אלוהים. אנחנו בניו של אלוהים, אין בזה ספק, אבל ברגע הנוכחי, מבזבזים ללא מחשבה. אנחנו מבזבזים את חיינו היקרים אפילו, אנחנו כל כך בזבזניים. אז התנועה למען תודעת קְרִישְּׁנּה, היא בשביל לשים קץ לפזרנות ולהביא אותם חזרה לחושיהם האחראים, לשיבה הביתה, הביתה לאלוהות. זוהי תודעת קְרִישְּׁנּה. אבל אנשים הם כל כך נטולי אחריות, מהרגע שאתה אומר משהו לגבי אלוהים, מיד הם צוחקים, "הו, אילו שטויות, אלוהים." זהו חוסר האחריות העליון ביותר. הודו הייתה רצינית מאוד לגבי אלוהים. עדיין, הודו רצינית. עתה, מנהיגים בהווה, הם חושבים שההודים מקולקלים, מלחשוב על אלוהים - הם לא חושבים כמו האמריקאים או האירופאים על פיתוח כלכלי.
אז זה הוא המצב, וזה קשה מאוד, אבל עדיין אנחנו יכולים לעשות משהו למען האנושות, על ידי הפצת התנועה הזו, לתודעת קְרִישְּׁנּה. ומי שהם ברי מזל, הם יבואו ייקחו בכל הרצינות. בנים בזבזניים וחסרי אחריות אלו, יש לנו כל כך הרבה דוגמאות. למשל, כמו שישנו מצבור של דלק ויש להם מידע שמדלק הם יכולים לנסוע באוטו, בלי עזרה של סוס. אז, הם מייצרים מיליוני מכוניות ומקלקלים כך את כל עתודות הנפט. כשהוא נגמר, אז הם יבכו ויצעקו. וזה יסתיים. זה מה שהולך. חוסר אחריות. כמו נער חסר אחריות, לאבא יש רכוש מסויים, הוא מניח עליו את הידיים. כמה שיותר מוקדם. ככל שהוא נגמר מהר יותר, זה הכל. זהו בזבוז. יש מידה של כוח בגוף, וכאשר הוא מקבל טעם לחיי מין,"הו, נצל אותו, נצל אותו", את כל האנרגיה הוא מוציא. אז המוח מתרוקן. החל מהשנה העשרים, עד לשנה השלושים, הכל גמור. ואז הוא אימפוטנט. בגיל הילדות - בילדות שלנו, נאמר, לפני שמונים שנה, או נגיד, לפני מאה שנים - לא היו מכוניות. וכעת, לכל מקום אשר תלך, בכל מדינה, תראה אלפים ומיליונים של מכוניות. זה בזבוז חסר תקנה. לפני מאות שנים הם יכלו להסתדר בלי מכוניות, וכעת הם אינם יכולים לחיות בלי מכונית. בדרך זו, ללא צורך, הם מגבירים את הצרכים הגופניים או החומריים של החיים. זה חוסר אחריות. ואילו המנהיגים, שמעודדים אותם לחוסר אחריות זה, הם מנהיגים טובים. ואלו שיגידו, "עצור את השטויות האלו, בוא לתודעת קְרִישְּׁנּה", לאיש לא איכפת מהם. אַנְדְהָא יַתְהָאנְדְהַיִיר אֻפַּנִייַמָאנָאס תֵה' פִּישַׁה-תַנְתְרִיָאם אוּרוּ-דָאמְנִי בַּדְדְהָאהְּ (שׂ.ב. 7.5.31). זה נקרא מנהיג עיוור שמוליך אחריו, מאמינים עיוורים. הם אינם יודעים ששניהם כבולים, על ידי חוקיו הנוקשים של הטבע. (הפסקה)...איך שהחוקי הטבע עובדים. הם בבערות לגמרי. הם לא יודעים. זאת הציוויליזציה המודרנית. חוקי הטבע מוכרחים לעבוד, בדרכם שלהם. איכפת לכם או לא, זה העסק שלכם, אבל חוקי הטבע יעבדו. פְּרַקְרִיתֵהְּ קְרִיַמָאנָאנִי גוּנַּיִהְּ קַרְמָאנִי סַרְוַושַּׁהְּ (בּ.ג. 3.27). אבל סכלים אלו, הם לא יודעים כיצד חוקי הטבע יעבדו. הם חותרים באופן מלאכותי, בטיפשות, לגבור על חוקי הטבע. זה מדע, מדע של סכלים, שהינו בלתי-אפשרי, אבל הם מנסים. זה נקרא סכלות. טיפשות. האם המדענים לא נוקטים בלשון הזו? "אנו מנסים לגבור על..." סכל, לעולם לא תוכל לעשות את זה. עדיין, סכלות זאת ממשיכה. והם מריעים, "הו, טוב מאוד, טוב מאוד, טוב מאוד." "הו, אתה טס הישר לירח." אלא שלאחר כל המאמץ, הענבים הם בוסר: "זה לא שימושי." זה הכל. אתה מכיר את הסיפור? התן? הוא ניסה להגיע אל הענבים, בקפיצה, בקפיצה, בקפיצה. לאחר שהוא נכשל, הוא אמר, "אוֹ, זה חסר טעם. זה חמוץ, אין טעם." (צחוק) אז הם עושים ככה. ככה התנים קופצים, וזה הכל. ואנחנו יכולים לראות כיצד הסכלים הללו קופצים ללא מטרה. (צחוק) אז אנחנו מזהירים אנשים לא ללכת בעקבות תנים טיפשיים אלו. היו זהירים, והיו מודעים לקְרִישְּׁנּה. זה יעשה את חייכם למוצלחים.