HE/Prabhupada 0107 - אל תקבל שוב גוף חומרי



הרצאה על ב.ג. 4.17 - בומביי, 6 באפריל, 1974

כלל לא משנה אם זה גוף עשיר או גוף עני. שלושת מצוקות החיים כולם צריכים לעבור. כְּשֶׁטִּיפוּס נמצא שם, הוא לא מבחין, "הנה גוף עשיר. אַנִּי אֶגְרוֹם לוֹ מידה פחותה של כֵּאֵב." לא. כְּשֶׁהַטִּיפוּס שם, בין אם הגוף שלך עשיר או עני, עליך לסבול אוֹתָה מִידַת כֵּאֵב. כְּשֶׁאַתָּה בָּרֶחֶם אִמָּא שלך, עליך לסבול את אותו הכאב, בין אִם בְּרֶחֶם המלכה או בְּרֶחֶם אֶשֶׁת הַסַּנְדְלָר. מצב דחוס ומכווץ זה... אבל הם אינם יודעים. גַ'נְמַה-מְרּיתְיוּ-גַ'רָא. ישנן כל כך הרבה מְצוּקוֹת, בתהליך הלידה. יש מַכְאוֹבִים כֹּה רַבִּים בתהליך הלידה והמוות והגיל המופלג. כְּאִישׁ עשיר או כְּאַדָּם עָנִי, בַּגִיל הַמִּתְקַדֵּם, עלינו לסבול כל כך הרבה קשיים.

כך באופן זה, גַ'נְמַה-מְרּיתְיוּ-גַ'רָא-וִיָאדְהי (ב.ג. 13.9). גַ'רָא, גַ'רָא וּוִיָאדְהי וּמְּרּיתְיוּ. אז אנו לא מודעים למצבו הסובל של הגוף החומרי. שָׂאסְתְרַה אומרת, "אל תקבל שוב גוף חומרי." נַה סָאדְהוּ מַנְיֵה: "זה לא טוב, הגוף החומרי הזה שֶשּׁוּב וָשׁוּב אתה מְקַבֵּל." נַה סָאדְהוּ מַנְיֵה יַתַה אָתְמַנַהּ. אָתְמַנַהּ, הַנְּשָׁמָה כלואה בגוף חומרי זה. יַתַה אָתְמַנוֹ 'יַם אַסַנְןַ אפּי. על אף ארעיותו, יש לי גוף זה. קְלֵשַׂדַה אָסַה דֵהַהּ.

אז אם אנו מעוניינים לעצור תנאים אומללים אלה של קבלת גוף חומרי נוסף, אז עלינו לדעת מהי קַרְמַה, מהי ויקַרְמַה. זו ההצעה של קְרּישְׁנַּה. קַרְמַנוֹ היַ אפִּי בּוֹדְדְהַוְיַםּ בּוֹדְדְהַוְיַםּ צַ'ה ויקַרְמַנַּהּ. אַקַרְמַנַּשׂ צַ'ה בּוֹדְדְהַוְיַםּ. אַקַרְמַנַּה פירושה אין שום תגובה. תגובה. קַרְמַה, אם אתה עושה עבודה טובה, יש לזה תגובה - גוף טוב ויפה, חינוך נחמד, משפחה חביבה, עושר נאה למשל. אלה גם טובים. אנחנו מקבלים אותם ככאלה. אנו מעוניינים ללכת לכוכב השמיימי. אבל הם לא יודעים אמנם שגם בכוכבים השמיימיים, יש גַ'נְמַה-מְרּיתְיוּ-גַ'רָא-וִיָאדְהי.

לכן קְרּישְׁנַּה לא ממליץ לקחת אל הגוף השמיימי. הוא אומר: "אָ-בְּרַהְמַה-בְּהוּוַנָאל לוֹקָהּ פּוּנַר אָוַרְתינוֹ 'רְג'וּנַה" (ב.ג. 8.16) - אפילו תלך לְבְּרַהְמַלוֹקַה, עדיין, החזרה של הלידה ו... יַד גַתְוָא נַה ניוַרְתַנְתֵה תַד דְהָאמַה פַּרַמַםּ מַמַה (ב.ג. 15.6), יַד גַתְוָא נַה נִיוַרְתַנְתֵה - אלא הם לא יודעים שישנו דְהָאמַה. אם בדרך זו או אחרת, אנו יכולים לקדם את עצמנו לַדְּהָאמַה, אז נַה נִיוַרְתַנְתֵה, יַד גַתְוָא נַה נִיוַרְתַנְתֵה תַד דְהָאמַה פַּרַמַם מַמַה. במקום אחר נאמר: תִיַקְתְוָא דֵהַםּ פּוּנַר גַ'נְמַה נַייתי מָאם אֵתי (ב.ג. 4.9).

לאנשים אין מידע שֶקְרּישְׁנַּה, או הריבון העליון, לו יש מְְעוֹנוֹ וכל אחד יכול ללכת. איך יכול אדם ללכת?

יָאנְתִי דֵוַה-וְרַתָא דֵוָאן
פּיתְרִּין יָאנְתי פּיתְרּי-וְרַתָאהּ
בְּהוּתָאני יָאנְתי בְּהֻוּתֵגְ'יָא
יָאנְתי מַד-יָאג'ינוֹ 'פּי מָאם
(ב.ג. 9.25)

"אם מישהו נַעֲשָׂה מָסוּר לַהוֹקָרָה שלי, לַעֶסֶק שלי, בְּהַקְתי-יוֹגַה, הוא בא אלי." במקום אחר הוא אומר, בְּהַקְתְיָא מָאם אַבְּהיגָ'אנָאתי יָאוָאן יַשׂ צָ'אסְמי (ב.ג. 18.55).

אז העסק היחיד שלנו הוא להבין את קְרּישְׁנַּה - יַגְ'נָֿארְתְהֵה קַרְמַה - זאת אַקַרְמַה. פֹּה נאמר, אַקַרְמַנַּה, אַקַרְמַנַּהּ אַפּי בּוֹדְדְהַוְיַם, אַקַרְמַנַּשׂ צַ'ה בּוֹדְדְהַוְיַם. אַקַרְמַה פירושו ללא תגובה. הנה, אם נפעל למען עינוג חושינו, התגובה היא... בדיוק כמו שחייל הורג. הוא מקבל מדליית זהב. אותו חייל, כאשר ישוב הביתה, אם יַכֵּה לַמָּוֵות איש אחד, הוא יִיתָלֵה. למה? הוא יכול לומר בבית המשפט: "אדוני, כשנלחמתי בשדה הקרב, הָרַגְתִּי רָבִּים. קיבלתי מדליית זהב. אז מדוע אתה תולה אותי אמנם עתה?" - "יען כי מה עשית, פעלת למען עינוג החושים שלך. ואילו את זה עשית תחת חסות הממשלה."

לכן כל קַרְמַה, אם אתה פועל למען סיפוקו של קְרּישְׁנַּה, זאת אַקַרְמַה ואין לה תגובה. אבל אם אתה עושה דבר מה למען עינוג החושים שלך, תצטרך לסבול את התוצאה, לטוב או לרע. ּלכן קְרּישְׁנַּה אומר:

קַרְמַנּוֹ היַ אפּי בּוֹדְדְהַוְיַםּ
בּוֹדְדְהַוְיַםּ צַ'ה ויקַרְמַנַּהּ
אַקַרמַנַּשׂ צַ'ה בּוֹדְדְהַוְיַםּ
גַהַנָא קַרְמַנּוֹ גַתיהּ
(ב.ג. 4.17)

זה קשה מאוד להבין איזה סוג של פעולה עליך לעשות. לכן עלינו לקבל הוראות מִקְּרּישְּנַּה, מְהַשָּׂאסְתְרַה, מִן הַגּוּרוּ. אז החיים שלנו יהיו מוצלחים. תודה רבה. הַרֵא קְרּישְׁנַּה.