HE/Prabhupada 0148 - אנחנו חלקים בלתי נפרדים של האל
הרצאה על שׂ.ב. 7.6.1 - מַדְרַס, ה-2 בינואר, 1976
זאת דְהַרְמַה. סַמְבַּנְדְהַה, אַבְּהידְהֵיַה, פְּרַיוֹגַ'נַה, שלושה דברים אלו. כל הוֵדות מחולקות לשלושה מצבים. סַמְבַּנְדְהַה, מהו הקשר שלנו עם אלוהים. זה נקרא סַמְבַּנְדְהַה. ואז אַבְּהידְהֵיַה. לפי מערכת היחסים הזו עלינו לנהוג. זה נקרא אַבְּהידְהֵיַה. ולמה אנו נוהגים או פועלים? משום שיש לנו מטרת חיים, להשיג את מטרת החיים, פְּרַיוֹגַ'נַה.
אז מהי מטרת החיים? מטרת החיים היא, לשוב הביתה, הביתה לאלוהות. זו מטרת החיים. אנחנו חלקים בלתי-נפרדים מאלוהים. האל הוא סַנָאתַנַה ויש לו את המעון שלו, סַנָאתַנַה. פַּרַס תַסְמָאת תוּ בְּהָאווֹ 'נְיוֹ 'וְיַקְתוֹ 'וְיַקְתָאת סַנָאתַנַהּ (בּ.ג. 8.20). ישנו מקום שקיים לעד.
עולם חומרי זה, לא יתקיים לנצח. הוא בְּהוּתְוָא בְּהוּתְוָא פְּרַלייַתֵה (בּ.ג. 8.19). הוא מתממש בתאריך מסויים. בדיוק כמו הגוף שלך ושלי, הוא מתממש בתאריך מסויים. הוא נשאר לזמן מה. הוא גדל. הוא ייתן תוצרי לוואי. אז אנו מזדקנים, קמלים ומסתיימים. זה נקרא שַׁדּ-ויקָארַה, של כל דבר שהוא חומרי.
אבל ישנו טבע אחר בו אין שַׁדּ-ויקָארַה. זה נצחי. אז זה נקרא סַנָאתַנַה-דְהָאמַה. והגִ'יווֹת, אנחנו כישויות חיים, מתוארות כנצחיות. נַה הַנְיַתֵה הַנְיַמָאנֵה שַׂרִירֵה (בּ.ג. 2.20). והריבון גם הוא מתואר כסַנָאתַנַה. אז המצב האמיתי שלנו הוא שאנו סַנָאתַנַה. קרישנה הוא סַנָאתַנַה ולקרישנה יש את המעון שלו, סַנָאתַנַה. כשאנו שבים חזרה לאותו סַנָאתַנַה-דְהָאמַה וחיים עם הסַנָאתַנַה העליון, קרישנה... גם אנחנו סַנָאתַנַה. התהליך שלפיו אנו משיגים את המטרה העליונה של החיים נקרא סַנָאתַנַה-דְהַרְמַה. אנחנו מבצעים פה סַנָאתַנַה-דְהַרְמַה.
אז סַנָאתַנַה-דְהַרְמַה ובְּהָאגַוַתַה-דְהַרְמַה, אותו הדבר. בְּהָאגַוַתַה, בְּהַגַוָאן. מהמילה בְּהַגַוָאן, המילה בְּהָאגַוַתַה באה. אז בְּהָאגַוַתה-דְהַרְמַה תוארה על ידי שְׂרִי צָ'ייטַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ. הוא אומר, גִ'יוֵרַה סְוַרוּפַּה הַיַה ניתְיַה קְרּישְׁנּה דאסה (צ'.צ'. מַדְהְיַה 20.108-109). אנחנו משרתים נצחיים של קרישנה. זה כאן.
אבל ברגע הנוכחי, עם הזיקה החומרית שלנו, במקום להפוך למשרתים של אלוהים, קרישנה, הפכנו למשרתים של כל כך הרבה דברים אחרים, מאיא, ולכן אנו סובלים. אנחנו לא מרוצים. שם זה לא יכול להיות. לא יכול להתאים.
בדיוק כפי שתקחו בורג אחד מהמכונה. אם הבורג בדרך זו או אחרת נופל אין לו ערך. אבל אותו הבורג, כשהוא מוברג לתוך המכונה או שהמכונה לא עובדת בגלל הבורג האחד, הוא לא במצב מתפקד, אז אתה לוקח את אותו הבורג ומבריג אותו פנימה, ואז המכונה עובדת והבורג נעשה רב ערך מאוד.
אז אנחנו חלקים בלתי-נפרדים של אלוהים, קרישנה. מַמָייוָאמְּשׂוֹ גִ'יוַה-בְּהֻוּתַהּ (בּ.ג. 15.7), הוא אומר, קרישנה. אז אנחנו עכשיו נפרדים. נפלנו מזאת. דוגמא אחרת הוא בדיוק כמו אש גדולה וניצוצות קטנים. הניצוץ הקטן הוא גם אש כל עוד הוא עם האש. ואם בדרך זו או אחרת הניצוצות נופלים מתוך האש, הם כבים. הם מאבדים את איכות האש. אבל אם תיקח אותו שוב ותשים באש, הוא שוב ניצוץ.
אז המעמד שלנו הוא כזה. בדרך זו או אחרת, באנו לעולם החומרי הזה. למרות שאנחנו חלקיקים קטנים, מזעריים של הריבון העליון, מפני שאנחנו בעולם החומרי שכחנו את יחסינו עם אלוהים, ו... מַנהּ-שַׁשְׁטְהָאנִִינְדְרְיָאנּי פְּרַקְרּיתי-סְתְהָאני קַרְשַׁתי (ב.ג. 15.7). אנו נאבקים מול חוקי העולם החומרי, וכל כך הרבה דברים.
כאן אנחנו גם משרתים כי אנו משרתים נצחיים. אבל מפני שויתרנו על השירות לריבון העליון, היינו עסוקים כמשרתים של כל כך הרבה דברים. אלא איש איננו מרוצה, כמו שאומר השופט העליון, איש איננו מסופק. זאת עובדה. לא כך ניתן להביא סיפוק. לא ניתן כך להביא סיפוק משום שאנו במעמדנו משרתים של אלוהים, אבל הושמנו בעולם החומרי כדי לשרת כל כך הרבה דברים שאינם מתאימים. לכן אנחנו יוצרים תכניות של שירות. דבר זה נקרא רקיחה מנטלית. מַנַהּ-שַׁשְׁטְהָאנִינְְדְרְיָאנִּי פְּרַקְרּיתי-סְתְהָאני קַרְשַׁתִי (ב.ג. 15.7). מאבק, זהו מאבק.