HE/Prabhupada 0238 - אלוהים הוא טוב, כולו טוב
הרצאה על ב.ג. 2.3 - לוֹנְדוֹן, ה-4 באוגוסט, 1973
אז אַתַהּ שְׂרִי-קְרִישְׁנַה-נָאמָאדִי נַה בְּהַוֵד גְרָאהְיַם אִינְדְרִיַיהּ (צ'.צ'. מַדְהִיַה 17.136). אז ההתנהגות הזו של קְְרִישְׁנַה, איך אנשים רגילים יכולים להבין? מפני שיש להם את החושים הרגילים שלהם, הם טועים. למה קְרִישְׁנַה? אפילו דבק של קְרִישְׁנַה, וַיְישְׁנַוַה. גם דבר זה נמצא. וַיְישְׁנַוֵרַה קְרִיָיה מוּדְרַה וִיגְיֵינַה נָה בּוגְ'הַיַה (צ'.צ'. מַדְהִיַה 17.136). גם וַיְישְׁנַוַה אָצָ'ארְיַה, מה שהוא עושה, גם האדם המומחה והאינטליגנטי ביותר לא יכול להבין למה הוא עושה זאת. לכן אל לנו לחקות את הרשויות הגבוהות יותר, אלא אנו צריכים לעקוב אחרי הפקודה, ההוראה, שניתנה על ידי הרשויות הגבוהות. זה לא אפשרי. קְרִישְׁנַה מעודד את אַרְג'וּנַה להילחם. זה לא אומר שאנו יכולים לעשות זאת, לעודד, גם. זה יהיה בלתי-מוסרי. לקְרִישְׁנַה זה לא בלתי-מוסרי. מה שהוא עושה... אלוהים הוא טוב, הוא כולו טוב. עלינו לקבל זאת. מה שהוא עושה, זה כולו טוב. זהו צד אחד. ומה שאני עושה בלי ההוראה מהרשויות, זה כולו רע. הוא לא דורש שום הוראה מאף אחד. אִישְׂוַרַה פַּרַמַהּ קְרִישְׁנַהּ (ב.ס. 5.1). הוא השליט העליון. הוא לא דורש הוראה מאף אחד. מה שהוא עושה, זה מושלם. זה להבין את קְרִישְׁנַה. ולא עשלי ללמוד את קְרִישְׁנַה בדרך שלי. קְרִישְׁנַה לא נמצא תחת המבחן או הבחינה שלך. הוא מעל הכל. הוא טְרַנְסְצֵנְדֶנְטַלִי. לכן מי שלא הבינו את הראיה הטְרַנְסְצֵנְדֶנְטַלִית, הם שגו בלהבין את קְרישׁנַה. הנה הוא דורש באופן ישיר,
- קְלַיְיבְּיַם מַה סְמַה גַמַהּ פָּארְתְהַה
- נַיְיתַת תְוַיִי אוּפַּפַּדְיַתֵה
- קְשׁוּדְרַםּ הְרֶדַיַה-דָאוּרְבַּלְיַם
- תַקְתְווֹתְתִישְׁתְהַה פַּרַנְתַפַּה
- (ב.ג. 2.3)
פרנתפה היא, המילה הזאת, עצם המילה, מובנת ש"אתה קְשַׁתְרִיַיה, אתה מלך. העסק שלך הוא להביא גמול ראוי אל עושי הצרות. זה העסק שלך. אינך יכול להניח למי שעושה צרות." בעבר המלכים היו כל כך... המלך עצמו שירת בתפקיד השופט. הפושע הובא לפני המלך, ואם המלך חשב זאת כנבון, הוא לקח את חרבו, ומיד ערף את ראשו. זאת הייתה חובת המלך. אפילו לפני, לפני מאה שנים בקַשְׁמִיר, המלך, מרגע שגנב נתפס, הוא היה בא לפני המלך, ואם הוכח שהוא היה גנב, אם הוא לקח ממישהו, מיד המלך היה חותך את ידיו באופן אישי, מקצץ אותן. לפני מאה שנים. אז כל הגנבים האחרים הוזהרו, "זה העונש שלכם." אז לא הייתה גניבה. לא היה שוד, גזילה מבתים בקַשְׁמִיר. אפילו מישהו איבד משהו בכביש, זה היה נשאר שם. איש לא נגע בו. ההוראה הייתה, צו המלך, ש"אם משהו יושב ברחוב ללא טיפול ודאגה, אתה לא יכול לגעת בו. האיש שעזב את החפץ, הוא יבוא; הוא יאסוף. אתה אל תיקח." אפילו מאה שנה בעבר. אז עונש מירבי זה נדרש. כעת העונש המירבי, לרבות עונש המוות, נסלח ולא ניתן. רוצחים אינם נתלים. כל זאת טעות, הכל סכלות. רוצח חייב להיהרג. אין רחמים. למה רק מי שרצח אדם? אפילו ההורג בעל חיים צריך להיתלות מיד. זאת ממלכה. על דרכו של המלך להיות כה קפדנית.