HE/Prabhupada 0259 - ממוקמים מחדש במישור הנשגב של אהבה לִקְרּישְׁנַּה

לדף הקודם - וידאו 0258

לדף הבא - וידאו 0260

Original Vaniquotes page in English

---

Load video

YouTube

YouTube might collect personal data. Privacy Policy

ContinueDismiss

הרצאה -- סיאטל, 27 בספטמבר, 1968

האם מישהו יכול לומר בפגישה זו שהוא לא משרת של מישהו או משהו? הוא חייב להיות, מפני שזה מעמדו המקורי. אמנם הקושי הוא שעל ידי שירות לחושים שלנו, אין בכלל פתרון של הבעיה, של האומללות. לעת עתה, אהיה מסופק עם המחשבה שלקחתי את זה עבור שכרון חושים, ותחת השפעת השכרון אני עלול לחשוב "אני אינני משרת של איש. אני חופשי," אמנם זה מלאכותי. מרגע שההזיה פוסקת, מיד הוא בא לאותה נקודה, שוב משרת. משרת שוב.

אז זהו המקום שלנו. אמנם מדוע מאבק זה שם? האם נכפה עלי לשרת, אמנם אני אינני רוצה בכך. מה יש איפוא לווסת? הוויסות הוא תודעת קְרּישְׁנַּה, שאם אתה נעשה משרת של קְרּישְׁנַּה, אז השאיפה שלך להיות אדון, באותו הזמן השאיפה שלך לחופש, מושגת מיידית. בדיוק כמו כאן תראו תמונה אחת של אַרְג'וּנַה וּקְרּישְׁנַּה. קְרּישְׁנַּה הוא הריבון העליון. אַרְג'וּנַה הוא ישות חיים, ישות חיה, בן-אדם, אמנם הוא מאוהב בִּקְרּישְׁנַּה כחבר. ובתמורה לאהבתו הידידותית, קְרּישְׁנַּה היה לנהג שלו, למשרתו. באופן דומה, אם כל אחד מאיתנו, אנו נהיה ממוקמים מחדש במישור הנשגב של אהבה לִקְרּישְׁנַּה, אז השאיפה שלנו לאדונות תתמלא. זה לא ידוע בהווה, אמנם אם נסכים לשרת את קְרּישְׁנַּה, אז בהדרגה נראה שֶׁקְּרּישְׁנַּה משרת אותך. זו שאלה של תפיסה עמוקה. אמנם אם נרצה לצאת החוצה משירות זה של העולם החומרי, זה עבור החושים, אז עלינו להעביר את גישת השירות שלנו לִקְרּישְׁנַּה. זה נקרא תודעת קְרּישְׁנַּה.

קָאמָאדִינָאםּ קַתי נַה קַתידְהָא פָּאליתָא דוּרְנידֵשָׂאס

תֵשָׁאםּ מַיי נַה קַרוּנָּא גָ'אתָא נַה תְרַפָּא נוֹפַּשָׂאנְתיהּ

סָאמְפְּרַתַם אַהַם לַבְּדְהַה-בּוּדְדְהיס

תְוָאם אָאיָאתַהּ ניוּנְֹקְשְׁוָאתְמַה-דָאסְיֵא

(צ'.צ.' מַדְהְיַה 22.16)

דבק אחד מתפלל לִקְרּישְׁנַּה "כל עוד, בחיי אלו, אני שירתתי את החושים שלי." קָאמָאדִינָאם. קָאמַה פירושה חושים, תאווה. "אז אף על פי שלא הייתי צריך לעשות, עדיין, עשיתי זאת מפני התאווה שמכתיבה." אדם חייב לפעול. כשאדם הוא עבד או משרת, אז הוא חייב לעשות משהו שאיננו אוהב לעשות. הוא מוכרח. אז הנה, דבק מודה "עשיתי, תחת הכתבת התאווה שלי, משהו שלא הייתי צריך לעשות, אמנם עשיתי זאת." בסדר גמור, עשית, אתה משרת את החושים שלך. זה בסדר גמור. "חרף זאת הקושי הוא תֵשָׁאם קַרוּנָּא נַה גָ'אתָא נַה תְרַפָּא נוֹפַּשָׂאנְתיהּ. שירתתי כל כך הרבה, אמנם נוכח אני שהם אינם מרוצים. הם לא מרוצים. זה הקושי שלי. לא החושים מרוצים גם לא הנני, ואין החושים חביבים מספיק לתת לי הקלה, או פרישה לגמלאות מן השירות. זה המצב שלי." אם הייתי רואה זאת, לו היינו למעשה מרגישים כך, "שירתתי כל כך הרבה שנים את החושים שלי, עתה החושים שלי מרוצים..." לא. הם לא מרוצים. עדיין מכתיבים. עדיין מכתיבים. "אני מאוד..." כמובן, זה מאוד טבעי, אמנם אני עשוי להסגיר, כאמור, שכמה מן התלמידים שלי אמרו, בגיל מבוגר של אמו, היא הולכת להינשא. פשוט ראה. יש לה ילדים מבוגרים. ומישהו התלונן שסבתא שלו גם התחתנה. מדוע? הבט וראה. בגיל שבעים וחמש, או מקץ חמישים שנה, החושים עוֹדָם כה חזקים, שהם מכתיבים לה: "כן, עליך לעשות זאת."