HE/Prabhupada 1052 - תחת ההשפעה של מאיא אנחנו חושבים, הרכוש הזה שלי
ה-22 במאי, 1975 - שיחה ב' - מֶלבּוֹרן
מַדְהוּדְוִישַׁה:...אחד מחברינו היקרים, רֵיימוֹנְד לוֹפֶּז. הוא פרקליט ואורח שעזר לנו באופן משמעותי, מול רשויות החוק, כפי שבאנו איתן במגע, כאן במלבּוֹרן. וגם זה אדון וָאלי סטְרוֹבס, הוא עזר לנו ונתן הכוונה טובה. וזהו בוֹב בּוֹרן, הוא צלם ש... הוא צילם את התמונה היפה הזו של המוּרתים שהבאתי לפסטיבל מאיָאפוּר.
פרבהופאדה: הו, כן.
מַדְהוּדְוִישַׁה: יפה מאוד.
אז הוא צילם הרבה תמונות בשבילנו. ואנחנו חייבים באופן מסויים לוָאלי וריימוֹנד שנתנו לנו הרבה הכוונה טובה במגעים מול המשטרה. פעם אחת הייתה לנו תקרית, לפני שלוש שנים, כשחלק מהבנים היו נלהבים לגבי פסטיבל הרַתְהַה-יָאתְרַא, והם יצאו החוצה וקטפו הרבה פרחים באופן אסור. אז הם נתפסו.
פרבהופאדה: באופן אסור? איפה? בפארק?
מַדְהוּדְוִישַׁה: לא. במשתלה אחת שגידלה פרחים.
פרבהופאדה: אה.
מַדְהוּדְוִישַׁה: אז הם נמצאו איפשהו בחוץ ונתפסו. אבל עלה בידו של ריימונד, לשחרר אותם מהתהליך, בזכות חסדו של קרישנה. אמנם זה לימד אותנו שיעור חשוב.
רֶיימוֹנְד לוֹפֶּז: למעשה, אני חושב שהם תפסו את האנשים הלא נכונים.
פרבהופאדה: היה דבק גדול בדרום הודו. הוא היה פקיד אוצר. אז הוא לקח כסף מהאוצר ובנה מקדש גדול. (צחוק) כן. מאוחר יותר, הוא נתפס, והועבר לכלא על ידי הנַוָואב. באותו הזמן השליט מטעם האיסלאם, הנַוָואב, הוא ראה בחלום ששני נערים, יפי חן ותואר, באו לנַוָואב: "אדוני, את הכסף שהוא לקח, אתה יכול לקחת ממני ולשחרר אותו." אז הנַוָואב אמר, "אם אקבל את הכסף שלי, אני אשחרר אותו." אז, כשהתפוגג החלום, הוא ראה את הכסף על הרצפה, ואיש לא היה שם. אז הוא יכול היה להבין שהוא דבק גדול. הוא קרא לו מיד, ש"אתה משוחרר, וקח גם את הכסף הזה. מה שכבר לקחת, זה בסדר גמור. וכעת גם את הכסף הזה אתה רשאי לקחת. תוציא כמה ואיך שאתה רוצה." אז דבקים לעתים עושים כך. למעשה, דבר אינו רכוש פרטי. זאת הפילוסופיה שלנו. אִישָׂאוָאסְיַם אִידַם סַרְוַום (אישׂופַּנִישַׁד 1): "הכל שייך לאלוהים." זאת עובדה. תחת ההשפעה של מָאיָא אנחנו חושבים, "רכוש זה הוא שלי." בדיוק כמו הכרית הזאת, לדוגמא. מאיפה העץ בא? האם מישהו יצר אי פעם עץ? מאיפה הוא בא? זה רכוש של אלוהים. במקום זאת, גנבנו את הרכוש של אלוהים וטענו, "רכוש שלי." אז אוסטרליה. האנגלים באו הנה, אבל האם זה רכוש של האנגלים? היא היתה שם. אמריקה, היא היתה שם. וכשהכל יסתיים, הן תהיינה שם. באמצע אנחנו באים וטוענים, "הרכוש הזה שלי," ונלחמים. לא כך? אתה פרקליט, אתה יכול לשפוט טוב יותר.
וָאלי סטרוֹבּס: זה היה הטיעון שהוא השתמש בו.
ריימונד לופז: לא, זה היה (לא מובחן). (צחוק)
פרבהופאדה: מן המקור, הכל שייך לאלוהים. אז למה אנחנו טוענים, "הרכוש הזה שייך לי"? לדוגמא, באת הנה. אתה יושב למשך שעה אחת, שעתיים, ואם אתה טוען, "רכוש זה פֹּה שלי," האמנם טיעון זה טוב וחיובי? הגעת לפה מבחוץ, אתה מורשה לשבת כאן למשך שעתיים, ואתה טוען, "זה הרכוש שלי..." באופן דומה, אנחנו באים לפה. נולדים או באמריקה או באוסטרליה או בהודו, ונשארים למשך חמישים, שישים או מאה שנה, ומדוע שאטען, "דבר זה שייך לי"?