HE/Prabhupada 1065 - יש ללמוד קודם כל, שאני לא הגוף החומרי הזה
19-20 בפברואר - המבוא לבְּהַגַוד-גִיתא, הרצאה - ניו יורק
עתה כשאנו כה מטומאים חומרית, זה נקרא השלב המותנה שלנו. השלב המותנה. והאני הכוזב, התודעה הכוזבת... התודעה הכוזבת מופיעה על פני השטח, תחת הרושם, "אני תוצר לוואי פרי הטבע החומרי הזה." זה נקרא עצמי כוזב. כל הפעילויות החומריות, יַסְיָאתְמַה-בְּוּדְּהִיהּ קוּנַפֵּה תְרִי-דְהָאתוּקֵה (שׂ.ב. 10.84.13). יַסְיָאתְמַה-בְּוּדְּהִיהּ קוּנָפֵּה תְרִי-דְהָאתוּקֵה, כלומר אדם ששקוע במחשבותיו על התפיסה הגופנית. עתה, כל הבְּהַגַוַד-גִיתָא הוסברה מפי הריבון מפני שאָרְג'וּנַה זיהה עצמו עם התפיסה הגופנית. אז אדם צריך לנסות להשתחרר מן התפיסה הגופנית של החיים. זו הפעולה הראשונה ליוֹגי (טְרָנְסְצֶנְדֶנְטַלִיסְט) שרוצה להשתחרר, שרוצה חופש משעבוד. עליו ללמוד קודם כל הוא לא הגוף החומרי. אז תודעה זו, או תודעה חומרית... כשאנחנו משתחררים מן התודעה החומרית, זה נקרא מוּקְתִי. מוּקְתִי או חופש משעבוד, פירושו להיות חופשי מכבלי התודעה החומרית. בשְׂרִימָד-בְּהָאגַוַתַה גם נאמרת ההגדרה של חופש משעבוד כך: מוּקְתִיר הִיתְוָאנְיַתְהָא רוּפַּם סְוַרוּפֵּנַה וִיַוַסְתְהִיתִיהּ (שׂ.ב. 2.10.6). סְוַרוּפֵּנַה וִיַוַסְתְהִיתִיהּ. מוּקְתִי פירושו חופש מן התודעה הטמאה של העולם החומרי, ולעמוד בְמקום של תודעה טהורה. כל ההוראה, ההוראה של בְּהַגַוַד-גִיתָא, מכוונת לעורר את התודעה הטהורה. אנו נמצא בשלב האחרון של ההוראה של בְּהַגַוַד-גִיתָא קְרִישְׁנַה שואל את אַרְג'וּנַה, האם הוא בתודעה מטוהרת כעת. האם היה בתודעה מטוהרת. התודעה המטוהרת היא לפעול בהתאם להוראה של הריבון. זאת תודעה מטוהרת. זהו כלל הסכום והתוכן של תודעה טהורה. תודעה כבר נמצאת שם, אלא שמשום שאנחנו חלקים בלתי-נפרדים, לכן אנו מושפעים. זיקה ישנה המשפיעה עלינו מידי מידות הטבע החומרי. אלא שהריבון בהיותו עליון, לעולם אין הוא מושפע. לעולם הוא לא מושפע. זה ההבדל בין הריבון והעליון...
הריבון העליון ו...כעת התודעה היא... מהי תודעה זאת? התודעה היא, "אני הוא...". מה אני? כאשר בתודעה מטומאת ה"אני" הזה פירושו, "אני האדון של כל מה שאני סוקר." זאת תודעה לא טהורה. כך גם "אני הנהנה." העולם החומרי כולו נע כך שכל ישות חיים חושבת "אני האדון, ואני היוצר של העולם החומרי." לתודעה יש שני מאפיינים נפשיים, או שתי חלוקות נפשיות. אחת היא "אני היוצר", והשניה היא "אני הנהנה." אז, הריבון העליון הוא למעשה היוצר, והוא למעשה הנהנה. וישויות החיים, חלקים בלתי-נפרדים של הריבון העליון, אין הוא היוצר או הנהנה, אלא משתף פעולה. בדיוק כמו המכונה כולה. לחלק של המכונה, יש תפקיד, והוא לשתף פעולה. או אם אנו יכולים פשוט לבחון, את המבנה של גופנו. כעת, בגוף ישנם ידיים, ישנן רגליים, ישנן עיניים, וכל האמצעים האלו, עובדים למעשה, אבל כל החלקים השונים הללו של הגוף, תפקידם אינו כשל נהנה. הקיבה היא הנהנית. הרגל נעה ממקום אחד לשני. היד אוספת, היד מכינה אוכל, השן לועסת, והכל, כל חלקי הגוף, עסוקים למען סיפוקה של הקיבה משום שהקיבה היא התכונה המאפיינת את הארגון של הגוף. הכל, צריך להינתן בסוף לקיבה. פְּרָאנּוֹפַּהָארָאצְ' צַ'ה יַתְהֵנְדְרִיָאנָאם (ש.ב. 4.31.14). בדיוק כפי שאתם רואים עץ המוריק, מעצם השקיית השורש שלו. או שאנו יכולים להפוך לבריאים... החלקים של הגוף - הידיים, הרגליים, העיניים, האוזניים, האצבעות - הגוף נשמר במצב בריא, כאשר החלקים של הגוף משתפים פעולה עם הקיבה. באופן דומה, ישות החיים העליונה, הריבון, הוא הנהנה. הוא הנהנה והוא הבורא. ואנו, אני מתכוון לומר, ישויות חיים כפופות, תוצרי האנרגיה של הריבון העליון, אנחנו רק כדי לשתף פעולה איתו. שיתוף פעולה זה יסייע. כמו למשל דוגמא, אוכל טוב מוּרם באמצעות האצבע. אם האצבעות תחשובנה, "מדוע אתן את זה לקיבה? הבה נהנה מכך." זאת טעות. האצבעות אינן יכולות ליהנות בעצמן. אם האצבעות רוצות ליהנות מסוג של מזון מסויים, עליהן לתת אותו לקיבה.