HE/Prabhupada 1074 - כל הייסורים שאנו חווים בעולם החומרי - קשורים בגוף החומרי
19-20 בפברואר, המבוא לבְּהַגַוד-גִיתא, הרצאה - ניו יורק
במקום אחר בבְּהַגַוַד-גִיתָא נאמר גם
- אָוְיַקְתוֹ' קְשַׁרַה אִיתִי אוּקְתַס
- תַם אָאהוּהּ פַּרַמָאםּ גָתִים
- יַם פְּרָאפְּיַה נַה נִיוַרְתָנְתֵה
- תַד דְהָאמַה פָּרַמַם מַמַה
- (ב.ג. 8.21)
אַוְיָקְתַה פירושו לא ממומש. אפילו חלק מן העולם החומרי איננו מתממש לפנינו. החושים שלנו כל כך לא מושלמים, שאת הכוכבים אין אנו יכולים למנות או לספור, את כמות כוכבי הלכת שישנם ביקום החומרי. כמובן, דרך הספרות הוֶודית אנו מקבלים אינפורמציה, על כל כוכבי הלכת. אנו עשויים להאמין או לא להאמין, אבל כל כוכבי הלכת החשובים, איתם יש לנו קשר, הם מתוארים בספרות הוֶודית, במיוחד בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַותַם. אלא שהעולם הרוחני; שמעבר לשמיים החומריים, פָּרַס תַסְמָאת תוּ בְּהָאווֹ' נְיוֹ (ב.ג. 8,20), אלא שהאַוְיָקְתַה, שמיים רוחניים בלתי-נגלים אלו, הם הפַּרַמָאםּ גָתִים, כלומר, אדם צריך לרצות, עליו להשתוקק כדי להגיע לממלכה העילית. ומרגע שהתקרב לממלכה העילית, יַםּ פְּרָאפּיַה, מי שמתקרב, מי שמשיג ממלכה עילית זו, נַה נִיוָרְתַנְתֵה, הוא אינו צריך לשוב לעולם החומרי. ואילו מקום זה, משכנו העליון של האל, זה שממנו אין אנו זקוקים לחזור, זה הוא, עליו להיות... (הפסקה) כעת שאלה להעלות ניתן, מהי הדרך להתקרב למעונו העליון של הריבון? גם דבר זה מתואר בבְּהָגַוַד-גִיתָא. זה נאמר בפרק 8, פסוקים 5, 6, 7, 8, תהליך ההתקרבות לריבון העליון, או משכנו העליון של האל נמצא גם שם. זה מופיע כך:
- אַנְתַה-קָאלֵה צַ'ה מָאם אֵוַה
- סְמָרַן מוּקְתְוָא קַלֵורַם
- יַה פְּרַיָאתִי סַה מַד-בְּהָאוַםּ
- יָאתִי נָאסְתִי אַתְרַה סָמְּשַׂיַהּ
- (בּ.ג. 8.5)
אַנְתַה-קָאלֵה, בסוף החיים, בזמן המוות. אַנְתַה-קָאלֵה צַ'ה מָאם אֵוַה. אדם החושב על קְרִישְׁנַה, סְמָרַן, אם הוא יכול לזכור. אדם גוסס, ברגע מותו, אם הוא זוכר את הצורה של קְרִישְנַה, ובזמן שהוא נזכר באופן הזה, אם הוא עוזב את גופו הנוכחי, וודאי שהוא מתקרב לממלכה הרוחנית, מַד-בְּהָאוַם. בְּהָאוַם, פירושו הטבע הרוחני. יַה פְּרַיָאתִי סַה מַד-בְּהָאוַם יָאתִי. מַד-בְּהָאוַם פירושו בדיוק כמו הטבע, או הטבע הטְרָנְסְצֶנְדֶנְטַלִי של הישות העליונה. כפי שתיארנו לעיל, הריבון העליון הוא סַצ'-צִ'יד-אָאנַנְדַה-וִיגְרָהַה (בְּ.ס. 5.1). יש לו צורה, אלא שצורתו היא נצחית, סַת, ומלאה בידע, צִ'ית; ומלאה גם בחדווה, אָנַנְדַה. עתה אם נשווה לרגע קט את גופנו הנוכחי, האם גוף זה סַצ'-צִ'יד-אָאנָנְדַה? לא. גוף זה הוא אַסַת (בלתי-נצחי). במקום להיות סַת (נצחי), הוא אַסַת (בלתי-נצחי). אָנְתַוַנְתֵֵה אִימֵה דֵהָא (ב.ג. 2.18), בְּהָגַוַד-גִיתָא אומרת, שגוף זה הוא אַנְתַוַת, בר-כליון. ו... סַצ'-צִ'יד-אָאנָנְדַה. במקום שיהפוך לסַת, הוא אַסַת, בדיוק להיפך. ובמקום שיהפוך צִ'ית, מלא בידע, הוא מלא בבערות. אין לנו ידע אודות הממלכה הרוחנית, גם לא ידע מושלם של עולם חומרי זה. כל כך הרבה דברים לא ידועים לנו, ומכאן גוף זה בבערות. הוא נבער, במקום שיהפוך מלא בידע. גוף זה מתכלה, מלא בבורות, ונִיראָנַנְדַה. במקום להיות מלא בחדווה, הוא מלא בייסורים. כל הייסורים שאנו חווים בעולם חומרי זה, סיבת כולם קשורה בגוף הזה.