HE/BG הרקע לבְּהַגַוַד-גִיתָא

From Vanipedia
Jump to: navigation, search
בְּהַגַוַד-גִיתָא כפי שהיא
הקדשה הקדשה - הקדמה הקדמה
א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


אף על פי שהבְּהַגַוַד-גִיתָא הופיעה במהדורות רבות ונקראת כספר בפני עצמו, במקור היא מהווה אפיזודה במַהָאבְּהָארַתַה, האפוס הסנסקריטי של תולדות העולם העתיק. המַהָאבְּהָארַתַה מביא אותנו בתיאוריו עד לתקופה הנוכחית של קַלי. בתחילת תקופה זו, לפני כ-5,000 שנה, דיבר קְרּישְׁנַּה את הבְּהַגַוַד-גִיתָא לידידו ודְבֵקו אַרְג'וּנַה.

שיחתם, שנחשבת לאחד מן הדיאלוגים הפילוסופיים והדתיים החשובים ביותר בתולדות האדם, התרחשה ממש על סף ראשיתה של מלחמה, מלחמת אחים גדולה בין מאת בניו של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה לבין דודניהם הפָּאנְּדַּוים (בניו של פָּאנְּדּוּ). דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה ופָּאנְּדּוּ היו אחים שנולדו בשושלת הקוּרוּ, מצאצאי המלך בְּהַרַתַה ששלט בעבר בכל כדור הארץ וממנו נגזר השם מַהָאבְּהָארַתַה. דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה הבכור היה עיוור מלידה ומשום כך הועבר כתר המלוכה, שהגיע לו, לאחיו הצעיר פָּאנְּדּוּ.

פָּאנְּדּוּ נפטר בגיל צעיר, וחמשת בניו – יוּדְהישְׁטְהירַה, בְּהִימַה, אַרְג'וּנַה, נַקוּלַה וסַהַדֵוַה – עברו לחסותו של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה ששימש בינתיים כמלך. בניו של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה ובניו של פָּאנְּדּוּ גדלו באותה חצר מלכות, אומנו יחדיו בידי רב-האומן דְרוֹנַּה באמנות המלחמה, וזכו בהדרכתו של סב המשפחה הנערץ, בְּהִישְׁמַה. בניו של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה ובמיוחד הבכור שביניהם, דוּרְיוֹדְהַנַה, שנאו את הפָּאנְּדַּוים, וקינאו בהם, ודְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה העיוור ורע הלב חפץ שבניו, ולא בני פָּאנְּדּוּ, יירשו את הממלכה.

דוּרְיוֹדְהַנַה, בהסכמת דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה, זמם להרוג את בניו הצעירים של פָּאנְּדּוּ, ורק בזכות הגנתם הזהירה של דודם וידוּרַה ודודנם קְרּישְׁנַּה הצליחו הפָּאנְּדַּוים להינצל מנסיונות רבים להתנקש בחייהם.

אולם קְרּישְׁנַּה איננו אדם רגיל, אלא האל עצמו, שירד לאדמה ומילא תפקיד של נסיך בשושלת מלכים מאותה עת. בתפקיד זה הוא היה גם אחיינה של אשתו של פָּאנְּדּוּ, קוּנְתִי, או פְּרּיתְהָא, אם הפָּאנְּדַּוים. קְרּישְׁנַּה נטה לטובת בניו ישרי הדרך של פָּאנְּדּוּ והגן עליהם הן כקרוב והן כמכונן הדת הנצחית.

בסופו של דבר, גרר דוּרְיוֹדְהַנַה הערום את הפָּאנְּדַּוים לתחרות הימורים. במהלכה של התמודדות גורלית זו תפסו דוּרְיוֹדְהַנַה ואחיו את דְרַוּפַּדִי, אשת הפָּאנְּדַּוים הצנועה והמסורה, ומתוך כוונה להעליבה, ניסו להפשיטה לעיני קהל רב של נסיכים ומלכים. התערבותו האלוהית של קְרּישְׁנַּה הצילה אותה, אולם המשחק שנוהל במירמה נישל את הפָּאנְּדַּוים מממלכתם ושילחם לשלוש עשרה שנות גלות.

בשובם מן הגלות תבעו הפָּאנְּדַּוים מדוּרְיוֹדְהַנַה את זכותם לממלכה, אך הלה סירב להם בעזות מצח. חמשת הפָּאנְּדַּוים, שכנסיכים חלה עליהם החובה לעסוק במנהל ציבורי, צמצמו את דרישתם עד לכדי חמישה כפרים בלבד. אולם דוּרְיוֹדְהַנַה השיבם ביהירות שלא יקצה להם ולו גם שעל אדמה השווה בגודלו לחודה של מחט.

הפָּאנְּדַּוים נשאו בכל אלה בסבלנות רבה. אך עתה נראה היה שהמלחמה בלתי נמנעת.

בעת שנסיכי העולם החלו תופסים את עמדותיהם, אחדים לצידם של בניו של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה, ואחרים לצידם של הפָּאנְּדַּוים, פנה קְרּישְׁנַּה לעבר מחנהו של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה והתחנן לשלום. לאחר שהפצרתו הושבה ריקם, היתה המלחמה ודאית.

הפָּאנְּדַּוים, שהיו אנשי מוסר מן המעלה הראשונה, ידעו שקְרּישְׁנַּה הוא אישיות אלוה, בעוד שבניו הכופרים של דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה לא הכירו בכך. ואף על פי כן הציע קְרּישְׁנַּה כי ישתתף במלחמה בהתאם לציפיותיהם של שני הצדדים הלוחמים. כאלוהים, הוא לא יילחם בעצמו, אולם צד אחד יזכה בצבאו ואילו האחר יזכה בו עצמו כיועץ ומסייע בלבד. דוּרְיוֹדְהַנַה, הגאון המדיני, היה להוט מאוד אחר כוחות צבאו של קְרּישְׁנַּה, בעוד שאַרְג'וּנַה היה להוט במידה שווה לזכות בקְרּישְׁנַּה עצמו.

כך הפך קְרּישְׁנַּה לרכבו של אַרְג'וּנַה ונהג את מרכבתו של הקשת האגדי. והנה אנו מגיעים לנקודה שבה מתחילה הבְּהַגַוַד-גִיתָא. שני הצבאות ערוכים ונכונים לקרב, ודְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה שואל בדאגה רבה את מזכירו סַנְֿגַ'יַה: "מה הם עושים?"

הבמה ערוכה ועתה נחוצים אך הסברים קלים באשר לתרגום ולהתעמקות. התרגום וההתעמקות המתלווים לגִיתָא באים מתוך גישה וַיְשְנַוִית הרואה את האל, קְרּישְׁנַּה, קודם כול כבעל דמות ואישיות. באופן בלתי נתפס האל הוא בלתי מוגבל ואינסופי, ובו זמנית, אישי ויחודי, נהנה מיחסים רוחניים עם הנשמות, ברואיו. קְרּישְׁנַּה הוא גם מטרת הבְּהַגַוַד-גִיתָא וגם תוכנה ועיקרה. התרגום וההתעמקות נועדו בראש ובראשונה לכוון את הקורא אל קְרּישְׁנַּה, ולעורר את הרצון הטמון בליבו של כל אחד ליחסים אוהבים עם האל. במובן זה, ה"בְּהַגַוַד-גִיתָא כפי שהיא" היא יחידה במינה. ובאופן מיוחד במינו גם הופכת הבְּהַגַוַד-גִיתָא לשלמות מקיפה בעלת אחדות פנימית.


הקדשה הקדשה - הקדמה הקדמה