HE/BG 13.13
פסוק 13
- ज्ञेयं यत्तत्प्रवक्ष्यामि यज्ज्ञात्वामृतमश्नुते ।
- अनादिमत्परं ब्रह्म न सत्तन्नासदुच्यते ॥१३॥
- גְ׳נֵֿיַםּ יַת תַת פְּרַוַקְשְׁיָאמי יַג׳ גְ׳נָֿאתְוָאמְרּיתַם אַשְׂנוּתֵא
- אַנָאדי מַת-פַּרַםּ בְּרַהְמַה נַה סַת תַן נָאסַד אוּצְ׳יַתֵא
מילה אחרי מילה
גְ׳נֵֿיַם—מושא הידע; יַת—זה אשר; תַת—אותו; פְּרַוַקְשְׁיָאמי—אסביר; יַת—אשר; גְ׳נָֿאתְוָא—ביודעו; אַמְרּיתַם—נקטר; אַשְׂנוּתֵא—טועם; אַנָאדי—חסר ראשית; מַת-פַּרַם—כפוף לי; בְּרַהְמַה—הרוח; נַה—אינו; סַת—סיבה; תַת—זה; נַה—אינו; אַסַת—תוצאה; אוּצְ׳יַתֵא—נאמר שהוא.
תרגום
עתה אסביר לך את מושא הידע, שביודעך אותו, תטעם את טעם הנצחיות. בְּרַהְמַן, הרוח חסר הראשית אשר כפוף לי, מצוי מעבר לסיבה ולתוצאה שבעולם החומרי.
התעמקות
האל הסביר את שדה הפעולה ואת יודעו, כמו גם את התהליך לידיעת יודע השדה. עתה הוא מתחיל להסביר את מושא הידע – תחילה הנשמה, ואחר כך נשמת-העל. ידיעת היודע – כלומר, הנשמה ונשמת-העל – טעמה כמו נקטר החיים. בפרק השני הוסבר שהנשמה היא נצחית. זה מאושש גם כאן. זו לא נולדה בתאריך מסוים, גם לא ניתן להתחקות אחר ראשית הופעתה מן האל. מכאן שהיא חסרת ראשית. הספרות הוֵדית מאששת: נַה גָ'איַתֵא מְרייַתֵא וָא ויפַּשְׂצ'ית (קַטְהַה אוּפַּנישַׁד 1.2.18). יודע הגוף אינו נולד, גם לא מת לעולם, והוא מלא בידע. לגבי האל העליון כנשמת-העל, נאמר בספרות הוֵדית (שְׂוֵתָאשְׂוַתַרַה אוּפַּנישַׁד 6.16) שהוא פְּרַדְהָאנַה-קְשֵׁתְרַגְ'נַֿה-פַּתיר גוּנֵּשַׂהּ, היודע הראשי בגוף ואדון שלוש מידות הטבע החומרי. בסְמְרּיתי נאמר, דָאסַה-בְּהֻוּתוֹ הַרֵר אֵוַה נָאנְיַסְיַיְוַה קַדָאצַ'נַה. ישויות החיים משרתות את האל לעד. כל זה מאושש גם במדרשיו של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ. מכאן שבְּרַהְמַן שנזכר בפסוק זה מתייחס לנשמה הייחודית. כאשר המילה בְּרַהְמַן מתייחסת לישות החיים, פירושה ויגְ'נָֿאנַה-בְּרַהְמַה, בניגוד לאָנַנְדַה-בְּרַהְמַה, שהוא הבְּרַהְמַן העליון, אישיות אלוה העילאי.