HE/BG 14.22-25

א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


פסוקים 25-22

श्रीभगवानुवाच ।
प्रकाशं च प्रवृत्तिं च मोहमेव च पाण्डव ।
न द्वेष्टि सम्प्रवृत्तानि न निवृत्तानि काङ्क्षति ॥२२॥
उदासीनवदासीनो गुणैर्यो न विचाल्यते ।
गुणा वर्तन्त इत्येवं योऽवतिष्ठति नेङ्गते ॥२३॥
समदुःखसुखः स्वस्थः समलोष्टाश्मकाञ्चनः ।
तुल्यप्रियाप्रियो धीरस्तुल्यनिन्दात्मसंस्तुतिः ॥२४॥
मानापमानयोस्तुल्यस्तुल्यो मित्रारिपक्षयोः ।
सर्वारम्भपरित्यागी गुणातीतः स उच्यते ॥२५॥
שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה
פְּרַקָאשַׂםּ צַ׳ה פְּרַוְרּיתְתיםּ צַ׳ה מוֹהַם אֵוַה צַ׳ה פָּאנְּדַּוַה
נַה דְוֵשְׁטי סַמְפְּרַוְרּיתְתָאני נַה ניוְרּיתְתָאני קָאנְֹקְשַׁתי
אוּדָאסִינַה-וַד אָסִינוֹ גוּנַּיְר יוֹ נַה ויצָ׳אלְיַתֵא
גוּנָּא וַרְתַנְתַה איתְי אֵוַםּ יוֹ ׳וַתישְׁטְהַתי נֵנְֹגַתֵא
סַמַה-דוּהְּקְהַה-סוּקְהַהּ סְוַה-סְתְהַהּ סַמַה-לוֹשְׁטָאשְׂמַה-קָאנְֿצַ׳נַהּ
תוּלְיַה-פְּרייָאפְּרייוֹ דְהִירַס תוּלְיַה-נינְדָאתְמַה-סַמְּסְתוּתיהּ
מָאנָאפַּמָאנַיוֹס תוּלְיַס תוּלְיוֹ מיתְרָארי-פַּקְשַׁיוֹהּ
סַרְוָארַמְבְּהַה-פַּריתְיָאגִי גוּנָּאתִיתַהּ סַה אוּצְ׳יַתֵא

מילה אחרי מילה

שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה—אישיות אלוה העילאי אמר; פְּרַקָאשַׂם—הארה; צַ׳ה—ו-; פְּרַוְרּיתְתים—התקשרות; צַ׳ה—ו-; מוֹהַם—אשליה; אֵוַה צַ׳ה—גם; פָּאנְּדַּוַה—הו בן פָּאנְּדּוּ; נַה דְוֵשְׁטי—אינו מתעב; סַמְפְּרַוְרּיתְתָאני—אף על פי שהתפתחו; נַה ניוְרּיתְתָאני—נפסקו; קָאנְֹקְשַׁתי—או מתאווה; אוּדָאסִינַה-וַת—כנייטרלי; אָסִינַהּ—שרוי; גוּנַּיְהּ—על ידי המידות; יַהּ—מי ש-; נַה—אינו; ויצָ׳אלְיַתֵא—מוטרד; גוּנָּאהּ—המידות; וַרְתַנְתֵא—פועלות; איתי אֵוַם—יודע זאת; יַהּ—מי ש-; אַוַתישְׁטְהַתי—נשאר יציב; נַה—אינו; אינֹגַתֵא—מוּנַע; סַמַה—שווה; דוּהְּקְהַה—בצער; סוּקְהַהּ—בשמחה; סְוַה-סְתְהַהּ—שרוי בעצמו; סַמַה—מתייחס באופן שווה; לוֹשְׁטַה—לפיסת אדמה; אַשְׂמַה—לאבן; קָאנְֿצַ׳נַהּ—לזהב; תוּלְיַה—מתייחס באופן שווה; פְּרייַה—ליקר; אַפְּרייַהּ—לבלתי רצוי; דְהִירַהּ—יציב; תוּלְיַה—שווה; נינְדָא—בגנאי; אָתְמַה-סַמְּסְתוּתיהּ—בתשבחות לעצמו; מָאנַה—בכבוד; אַפַּמָאנַיוֹהּ—בקלון; תוּלְיַהּ—שווה; תוּלְיַהּ—שווה; מיתְרַה—של ידידים; אַרי—של אויבים; פַּקְשַׁיוֹהּ—למחנות; סַרְוַה—כולם; אָרַמְבְּהַה—מהמאמצים; פַּריתְיָאגִי—פורש; גוּנַּה-אַתִיתַהּ—נמצא מעבר למידות הטבע החומרי; סַהּ—הוא; אוּצְ׳יַתֵא—נאמר עליו.

תרגום

אישיות אלוה העילאי אמר: הו בן פָּאנְּדּוּ, מי שאינו מתעב הארה, התקשרות ואשליה בהימצאן, גם אינו מתאווה להן בהיעלמן; שאינו ניטרד ומתערער לנוכח תגובותיהן של המידות החומריות ונשאר בלתי מעורב ותמיד בנשגב, ביודעו שהמידות לבדן הן שפועלות; מי ששרוי בעצמי ושווה ביחסו לשמחה וצער; שמביט בעין שווה בגוש אדמה, באבן ובפיסת זהב; מי ששווה ביחסו לנעים ולבלתי נעים; שנשאר יציב לנוכח שבח וגנאי, כבוד וקלון; מי שנוהג שווה בידיד ובאויב ומתנזר מכל פעילות חומרית – זהו אדם שהתעלה והשתחרר ממידות הטבע החומרי.

התעמקות

אַרְג'וּנַה שאל שלוש שאלות, והאל משיב עליהן בזו אחר זו. תחילה קְרּישְׁנַּה מסביר שמי ששרוי בנשגב משולל קנאה ואינו מתאווה לדבר. כל ישות חיים שמצויה בגוף בעולם החומרי, נשלטת על ידי אחת ממידות הטבע. למעשה, מחוץ לגופה, הריהי גם מחוץ להשפעת המידות. מכל מקום, בעודה בגוף, מוטב שתישאר בלתי מעורבת; עליה לעסוק בשירות מסור לאל. או אז תישָכח הזדהותה עם הגוף החומרי כמאליה. מי ששרוי בתודעה גופנית, פעילותו כולה מטרתה עינוג חושים. אולם עינוג שכזה פוסק מיד עם שהוא הופך מודע לקְרּישְׁנַּה. איננו זקוקים לגוף חומרי, גם איננו חייבים לציית לתכתיביו. מידות הטבע ימשיכו אמנם לפעול ולהשפיע בגוף, אלא שהעצמי, הנשמה הרוחנית, נבדל מפעילות שכזו. כיצד מתבדלים מהגוף? כאשר לא מתאווים עוד להתענג עליו, גם לא להיחלץ ממנו. דָבֵק ששרוי כך בנשגב, הופך מוּכנית בן חורין, ואינו צריך עוד לנסות ולהשתחרר מהשפעתן של המידות החומריות.

השאלה השנייה נוגעת במגעיו של אדם השרוי בנשגב. אדם חומרני מושפע מן הכבוד כביכול והקלון שחולקים לגופו, בעוד שהשרוי בנשגב אינו מושפע מכבוד וקלון כוזבים שכאלה. הוא מבצע את חובתו בתודעת קְרּישְׁנַּה מבלי לתת דעתו לאלה. הוא מקבל רק אותם דברים שדרושים למילוי חובתו בתודעת קְרּישְׁנַּה, ומלבדם אינו זקוק לדבר, בין אם זו אבן, ובין אם זהב. בכולם הוא רואה ידידים טובים שמסייעים לשירותו בתודעת קְרּישְׁנַּה, ואינו שונא את אויביו-כביכול. הוא שווה ביחסו לכול, שהרי הוא יודע שהוא נבדל כליל מן הקיום החומרי. מאחר שהוא מכיר את טבען הזמני של בעיות חברתיות ומדיניות, הרי שאינו מושפע מאלה. גם אינו מתאמץ עבור עצמו; מאמציו כולם מוקדשים לקְרּישְׁנַּה, בעוד שלעצמו לא יעשה דבר. התנהגות שכזו מרוממת לנשגב.