HE/BG 15.5
פסוק 5
- निर्मानमोहा जितसङ्गदोषा
- अध्यात्मनित्या विनिवृत्तकामाः ।
- द्वन्द्वैर्विमुक्ताः सुखदुःखसंज्ञैर्-
- गच्छन्त्यमूढाः पदमव्ययं तत् ॥५॥
- נירְמָאנַה-מוֹהָא ג׳יתַה-סַנְֹגַה-דוֹשָׁא
- אַדְהְיָאתְמַה-ניתְיָא ויניוְרּיתְתַה-קָאמָאהּ
- דְוַנְדְוַיְר וימוּקְתָאהּ סוּקְהַה-דוּהְּקְהַה-סַמְּגְ׳נַֿיְר
- גַצְ׳צְ׳הַנְתְי אַמֻוּדְּהָאהּ פַּדַם אַוְיַיַםּ תַת
מילה אחרי מילה
ניהּ—ללא; מָאנַה—יוקרה כוזבת; מוֹהָאהּ—ואשליה; ג׳יתַה—כובשים; סַנְֹגַה—של התרועעות; דוֹשָׁאהּ—את הפגמים; אַדְהְיָאתְמַה—בידע רוחני; ניתְיָאהּ—לנצח; ויניוְרּיתְתַה—מתנתקים; קָאמָאהּ—מִתַאווה; דְוַנְדְוַיְהּ—מהשניוּת; וימוּקְתָאהּ—משוחררים; סוּקְהַה-דוּהְּקְהַה—שמחה וצער; סַמְּגְ׳נַֿיְהּ—נקראת; גַצְ׳צְ׳הַנְתי—מגיעים; אַמֻוּדְּהָאהּ—שאינם מבולבלים; פַּדַם—מצב; אַוְיַיַם—נצחי; תַת—זה.
תרגום
מי שמשוחררים מיוקרה כוזבת, אשליה וחברה רעה, שמבינים את הנצחי, משוללים תאווה חומרית, וחופשיים משניוּת השמחה והצער; מי שאינם מבולבלים ויודעים כיצד להתמסר לאישיות אלוה – אלה מגיעים לממלכה נצחית זו.
התעמקות
מתואר כאן תהליך ההתמסרות. ראשית כל צריך להיפטר מתעתועיה של גאווה. זו הגאווה, שבעטיה חושבת עצמה הנשמה המותנית לאדון הטבע החומרי, ובגללה קשה התמסרותה לאלוהים. ידע אמיתי תפקידו ללמדנו שאיננו אדוני הטבע; שהרי אישיות אלוה הוא אדונו. מכאן שההתמסרות אפשרית רק עם שנפטרים מאשליית הגאווה. מי שמצפה תמיד לכבוד כלשהו בעולם זה, לא יוכל להתמסר לעליון. גאווה מקורה באשליה; אנו באים לכאן, שוהים לזמן קצר, ומסתלקים. אף על פי כן, אנו סבורים בסכלותנו שהיננו אדוני העולם. ואז כמובן, הכול מסתבך ומלוּוה בבעיות לאינספור. זו התפיסה שמניעה את העולם כולו. האדמה, כדור הארץ – אלה לדעתם של האנשים, שייכים לחברה האנושית. עתה, שבויים בבעלתנות כוזבת שכזו, הם מחלקים את האדמה ביניהם. יש להיפטר מתפיסה שקרית כזו. עם שנפטרים ממנה, נפטרים גם מכל זיקה כוזבת, שמקורה בקשרים למשפחה, לחברה ולעם. שהרי זיקה כזו כובלת לעולם החומרי. השלב הבא הוא פיתוח ידע רוחני – הידע מה שלי ומה אינו שלי. מי שמבין את הדברים כפי שהם, משתחרר מכל שניוּת, כגון שמחה וצער, או עונג וכאב, ונמלא כולו בידע. או אז ביכולתו להתמסר לאישיות אלוה.