HE/BG 16.1-3
פסוקים 3-1
- श्रीभगवानुवाच ।
- अभयं सत्त्वसंशुद्धिर्ज्ञानयोगव्यवस्थितिः ।
- दानं दमश्च यज्ञश्च स्वाध्यायस्तप आर्जवम् ॥१॥
- अहिंसा सत्यमक्रोधस्त्यागः शान्तिरपैशुनम् ।
- दया भूतेष्वलोलुप्त्वं मार्दवं ह्रीरचापलम् ॥२॥
- तेजः क्षमा धृतिः शौचमद्रोहो नातिमानिता ।
- भवन्ति सम्पदं दैवीमभिजातस्य भारत ॥३॥
- שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה
- אַבְּהַיַםּ סַתְתְוַה-סַמְּשׂוּדְדְהיר גְ׳נָֿאנַה-יוֹגַה-וְיַוַסְתְהיתיהּ
- דָאנַםּ דַמַשׂ צַ׳ה יַגְ׳נַֿשׂ צַ׳ה סְוָאדְהְיָאיַס תַפַּה אָרְגַ׳וַם
- אַהימְּסָא סַתְיַם אַקְרוֹדְהַס תְיָאגַהּ שָׂאנְתיר אַפַּיְשׂוּנַם
- דַיָא בְּהֻוּתֵשְׁו אַלוֹלוּפְּתְוַםּ מָארְדַוַםּ הְרִיר אַצָ׳אפַּלַם
- תֵגַ׳הּ קְשַׁמָא דְהְרּיתיהּ שַׂוּצַ׳ם אַדְרוֹהוֹ נָאתי-מָאניתָא
- בְּהַוַנְתי סַמְפַּדַםּ דַיְוִים אַבְּהיגָ׳אתַסְיַה בְּהָארַתַה
מילה אחרי מילה
שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ׳ה—אישיות אלוה העילאי אמר; אַבְּהַיַם—אי-פחד; סַתְתְוַה-סַמְּשׂוּדְדְהיהּ—טיהור ההוויה; גְ׳נָֿאנַה—בידע; יוֹגַה—של חיבור; וְיַוַסְתְהיתיהּ—מצב; דָאנַם—צדקה; דַמַהּ—שליטה במֶחשָב; צַ׳ה—ו-; יַגְ׳נַֿהּ—ביצוע הקרבה; צַ׳ה—ו-; סְוָאדְהְיָאיַהּ—לימוד הספרות הוֵדית; תַפַּהּ—סיגופים; אָרְגַ׳וַם—פשטות; אַהימְּסָא—אי-אלימות; סַתְיַם—אמת; אַקְרוֹדְהַהּ—השתחררות מכעס; תְיָאגַהּ—פרישות; שָׂאנְתיהּ—שלווה; אַפַּיְשׂוּנַם—סלידה ממציאת פגמים; דַיָא—חמלה; בְּהֻוּתֵשׁוּ—כלפי כל ישויות החיים; אַלוֹלוּפְּתְוַם—השתחררות מחמדנות; מָארְדַוַם—עדינות; הְרִיהּ—צניעות; אַצָ׳אפַּלַם—החלטיות; תֵגַ׳הּ—נמרצות; קְשַׁמָא—מחילה; דְהְרּיתיהּ—עוז; שַׂוּצַ׳ם—נקיון; אַדְרוֹהַהּ—חופש מקנאה; נַה—לא; אַתי-מָאניתָא—רדיפת כבוד; בְּהַוַנְתי—הופכים; סַמְפַּדַם—לתכונות; דַיְוִים—הנשגבות; אַבְּהיגָ׳אתַסְיַה—של הנולד; בְּהָארַתַה—הו בן בְּהַרַתַה.
תרגום
אישיות אלוה העילאי אמר: אי-פחד; טיהור ההוויה; פיתוח ידע רוחני; מתן צדקה; שליטה עצמית; הקרבה; לימוד הוֵדות; חישול עצמי; פשטות; אי-אלימות; יושר; השתחררות מכעס; פרישות; שלווה; סלידה ממציאת פגמים; חמלה על כל ישויות החיים; השתחררות מתאווה; עדינות; צניעות; החלטיות והתמדה; נמרצות; מחילה; עוז; ניקיון וחופש מקנאה ומרדיפת כבוד – הו בן בְּהַרַתַה, התכונות הנשגבות הללו שייכות לאדם קדוש בעל טבע אלוהי.
התעמקות
בראשית הפרק ה-15 הוסבר עץ הבניאן של העולם החומרי. שורשיו הנוספים הומשלו למעשיהן של ישויות החיים, הטובים והרעים. גם בפרק התשיעי מוסברים הדֵוים, האלוהיים, והאַסוּרות, הזדוניים. הכללים הוֵדיים מורים שמעשים במידת הטובות נחשבים למבורכים להתקדמות בנתיב הגאולה, וידועים כדַיְוִי פְּרַקְרּיתי, או נשגבים מטבעם. מי ששרויים בטבע נשגב, מתקדמים בנתיב הגאולה. בעוד שמי שפועלים במידות הלהיטות והבערות – אלה אינם מגיעים לגאולה. אפשר שיישארו בעולם החומרי כבני אנוש, ואפשר שידרדרו לגוף חיה, או אף למיני חיים נחותים יותר. בפרק ה-16 האל מתאר את הטבע הנשגב ומעלותיו, כמו גם את הטבע הזדוני, על תכונותיו. הוא מסביר גם את יתרונותיהם וחסרונותיהם. המילה אַבְּהיגָ'אתַסְיַה, המתייחסת כאן למי שנולד עם תכונות נשגבות או נטיות אלוהיות, היא רבת משמעות. לידה שכזו, באווירה אלוהית, ידועה בכתובים הוֵדיים כגַרְבְּהָאדְהָאנַה-סַמְּסְקָארַה. הורים שחפצים בילד בעל תכונות כאלה צריכים לקיים את עשרת העקרונות שמומלצים לחברה האנושית. הוסבר כבר בפרק קודם שחיי מין שתכליתם הולדת ילד טוב הם קְרּישְׁנַּה עצמו. מין אינו פסול, כל עוד זה מתבצע בתודעת קְרּישְׁנַּה. מי שמודעים לקְרּישְׁנַּה אינם אמורים להוליד ילדים כמו חתולים וכלבים. לאחר לידתם אלה אמורים להפוך מודעים לקְרּישְׁנַּה. זה יתרונם של ילדים שנולדים לאב ואם שכאלה.
הארגון החברתי שידוע כוַרְנָּאשְׂרַמַה-דְהַרְמַה – או השיטה שמחלקת את החברה לארבעה מעמדות חברתיים על-פי שלבי החיים וארבעה מעמדות מקצועיים – לא נועד לחלק את החברה על-פי לידה, אלא על-פי השכלה וכישורים. זה נועד לשמור את החברה בשלום ושגשוג. התכונות שנזכרות כאן נחשבות לנשגבות, ונועדו לרומם להבנה רוחנית ולהקנות גאולה מן העולם החומרי.
הסַנְנְיָאסִי, או מי ששרוי בשלב הנזירות שבארגון הוַרְנָּאשְׂרַמַה, נחשב לראש, או למורם של שאר המעמדות. בְּרָאהְמַנַּה נחשב למורם של שלושת המעמדות האחרים – קְשַׁתְרייות, וַיְשְׂיות ושֻׂוּדְרות, ואילו הסַנְנְיָאסִי, שבפסגת המערכת כולה, נחשב אפילו למורם הרוחני של הבְּרָאהְמַנּים. מעלתו הראשונה היא אי-פחד, שהרי עליו לחיות לבד, ללא כל תמיכה או ערובה לתמיכה. עליו להיתלות כולו בחסדו של אלוהים. מי שחושב, "לאחר שאנטוש את קשריי, מי יגונן עלי?" אל-לו לפנות לחיי נזירות. חיים כאלה דורשים ביטחון מוחלט בהימצאותו של קְרּישְׁנַּה, או ההיבט המקומי של אישיות אלוה כפַּרַמָאתְמָא, בתוך הלב, כמו גם הידיעה שהוא רואה הכול ויודע תמיד את כוונותינו כולן. דרוש ביטחון מוחלט שקְרּישְׁנַּה, כפַּרַמָאתְמָא, משגיח על נשמה שמתמסרת לו. "איני לבד לעולם", עליו לחשוב, "קְרּישְׁנַּה עמי גם במחשכי היערות ומגונן עלי תמיד." אמונה שכזו נקראת אַבְּהַיַם, או אי-פחד. וזהו הלך הרוח הדרוש לחיי נזירות.
דרוש גם טיהור ההוויה. חיי נזירות כרוכים בכללים לאינספור, אולם החשוב מכולם זה הימנעות מכל מגע קרוב עם נשים. אסור לסַנְנְיָאסִי אפילו לשוחח עם אשה ביחידות. שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה היה סַנְנְיָאסִי למופת, ובשעה ששהה בפּוּרִי, לא היו דְבֵקותיו מתקרבות אפילו כדי לחלוק לו כבוד, אלא משתחוות ממרחק. אין זה ביטוי לשנאת המין הנשי, אלא הוראה מחמירה שעל הסַנְנְיָאסִי לקיימה. טיהור ההוויה אפשרי רק אם מקיימים את כללי המעמד המסוים. קשרים עם נשים אסורים על סַנְנְיָאסִי, כמו גם החזקה בקניינים ובממון לצורך עינוג חושים. שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה עצמו היה סַנְנְיָאסִי למופת, והקפיד מאוד בכל הנוגע לנשים. אף שהוא נחשב להתגלות אלוה הנדיבה מכול ומצילן של הכושלות והמותנות שבנשמות, הוא הקפיד מאוד בכללי הסַנְנְיָאסַה בכל הנוגע לנשים. אחד ממקורביו, צְ'הוֹטַה הַרידָאסַה, שנמנה עם בני לווייתו הקרובים של שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה, הביט מתוך תאווה כלשהי באשה צעירה. שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה דחה אותו מיד מחברתו. הוא אמר, "סַנְנְיָאסִי, או כל מי שמבקש להיחלץ מן השעבוד החומרי ומנסה להתעלות לטבע הרוחני ולשוב לאלוהות – עבורו התבוננות בקניינים חומריים או בנשים לצורך עינוג חושים, אפילו ללא ניסיון לממש את נטייתו, היא נתעבת מאוד. עדיפה התאבדות מהתנסות בתשוקות פסולות שכאלה." אלה תהליכי ההיטהרות.
המונח הבא הוא גְ'נָֿאנַה-יוֹגַה-וְיַוַסְתְהיתי: פיתוח ידע. תפקידו של סַנְנְיָאסִי להקנות ידע לבעלי המשפחות ולאחרים ששכחו מה הם חיים אמיתיים והתקדמות רוחנית. הוא אמור לעבור מדלת לדלת ולקבץ נדבות למחייתו. אולם אין הוא הופך בזה לקבצן. ענווה היא אחת ממעלותיו של מי ששרוי בנשגב. מכאן שמתוך ענווה הוא עובר מדלת לדלת, בתואנה של קיבוץ נדבות, ומעורר את בעלי המשפחות לתודעת קְרּישְׁנַּה. זוהי חובתו. מי שמתקדם וצוּוה על-ידי מורו הרוחני, עליו להטיף תודעת קְרּישְׁנַּה מתוך הגיון והבנה. ומי שאינו מתקדם, אל-לו לפנות לנזירות. מכל מקום, מי שפנה לשלב זה ללא ידע מספיק, חייב לשמוע ממורה רוחני מוסמך ולפתח ידע. אם כן, סַנְנְיָאסִי, או מי שמצוי בשלב הנזירות, חייב לשרוֹת באי-פחד, סַתְתְוַה-סַמְּשׂוּדְדְהי (טוהר), וגְ'נָֿאנַה-יוֹגַה (ידע).
המונח הבא הוא מתן צדקה. זה נועד לבעלי משפחות. אלה אמורים להרוויח למחייתם בדרכים הגונות, ולהפריש חמישים אחוז מהכנסתם להפצת תודעת קְרּישְׁנַּה ברחבי תבל. עליהם לתרום לארגונים שכאלה. צדקה אמורה להינתן למקבל ראוי. עוד יוסבר שישנם סוגים שונים של צדקה – במידת הטובות, במידת הלהיטות, ובמידת הבערות. הכתובים ממליצים על זו שבמידת הטובות, ולא על אלה שבלהיטות ובבערות, שאינן אלא בזבוז כסף. הפצת תודעת קְרּישְׁנַּה ברחבי תבל זו המטרה היחידה שראויה לתרומות, ונחשבת לצדקה במידת הטובות.
דַמַה (שליטה עצמית) נועדה אמנם לכל מעמדות החברה הדתית, אולם במיוחד לבעלי משפחות. אל לאלה, אף שנשואים, להשתמש בחושיהם לחיי מין מיותרים. אלה מוגבלים להולדת ילדים בלבד. מי שאינו חפץ בילדים, אל-לו ליהנות ממין עם אשתו. כיום מתענגים הכול על מין, תוך שימוש באמצעי מניעה, או אף באמצעים נתעבים מאלה, כדי להימנע מאחריות לילדים. אולם זו אינה תכונה נשגבת אלא זדונית. מי שמבקש להתקדם בחיים רוחניים, לרבות איש משפחה, חייב לרסן את חיי המין ולהוליד ילדים למען השירות לקְרּישְׁנַּה בלבד. מי שמסוגל להביא ילדים מודעים לקְרּישְׁנַּה, רשאי להוליד גם מאות שכאלה. אולם ללא יכולת שכזו, אל-לו להתמכר לתענוגות חושים גרידא.
גם טקסי הקרבה מיועדים לבעלי משפחה, שהרי אלה כרוכים בהוצאות גדולות. שאר מעמדות החיים, כלומר, בְּרַהְמַה-צָ'ארִים, וָאנַפְּרַסְתְהים וסַנְנְיָאסִים – משוללי כסף וחיים על תרומות. רק בעלי משפחה מסוגלים לבצע הקרבות כאלו. אלה אמורים לבצע אַגְני-הוֹתְרַה על-פי הכללים הוֵדיים, אלא שכיום הקרבות שכאלה הנן יקרות מדי, ושום איש משפחה לא מסוגל לממן אותן.
בתקופה זו מומלצת הקרבת הסַנְֹקִירְתַנַה-יַגְ'נַֿה. הקרבה זו, או זימרת הַרֵא קְרּישְׁנַּה הַרֵא קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה הַרֵא הַרֵא/ הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא, היא הטובה שבהקרבות ואינה כרוכה בשום הוצאות; כל אחד יכול לתרגלה ולהפיק את מלוא התועלת. אם כן, שלושה אלה – מתן צדקה, שליטה בחושים והקרבה – נועדו לבעלי משפחה.
סְוָאדְהְיָאיַה, או לימוד הוֵדות, נועד לבְּרַהְמַה-צַ'רְיַה, או תקופת הלימודים. בתקופה זו נמנעים הבְּרַהְמַה-צָ'ארִים מכל מגע עם נשים; מתוך התנזרות מוחלטת אלה מעסיקים את תבונתם בלימוד הספרות הוֵדית לצורך פיתוח ידע רוחני. זה נקרא סְוָאדְהְיָאיַה.
תַפַּס, או סיגופים וחישול עצמי, נועדו במיוחד לשלב הפרישה. אל-לו לאיש משפחה להישאר בביתו עד סוף ימיו; עליו לזכור שקיימים ארבעה שלבי חיים – בְּרַהְמַה-צַ'רְיַה, גְרּיהַסְתְהַה, וָאנַפְּרַסְתְהַה וסַנְנְיָאסַה. מכאן שבשלב מסוים עליו לפרוש מגְרּיהַסְתְהַה, או חיי משפחה. מי שחי למשל, מאה שנה, מקדיש את עשרים וחמש שנותיו הראשונות ללימודים, עשרים וחמש השנים הבאות לחיי משפחה, עוד עשרים וחמש שנים לפרישה, ואת עשרים וחמש האחרונות, לחיי נזירות. כזו הוראתם של כללי הדת הוֵדיים. מי שפרש מחיי משפחה צריך לתרגל חישול הגוף, המֶחשָב והלשון. זוהי תַפַּסְיַה. חברת הוַרְנָּאשְׂרַמַה-דְהַרְמַה כולה נועדה לתַפַּסְיַה. כי ללא תַפַּסְיַה, או חישול עצמי, איש לא יכול להגיע לגאולה. לא הספרות הוֵדית, גם לא הבְּהַגַוַד-גִיתָא, מאששות את הרעיון שסיגופים מיותרים, ושחשיבה שכלתנית היא נפלאה ומספיקה. רעיונות כאלה הנם יציריהם של אנשי רוח שרלטנים שמבקשים לקבץ להם חסידים רבים, שהרי האנשים אינם נמשכים לאיסורים והגבלות. משום כך, מי שמבקשים בשם הדת, להתפאר בחסידים רבים – אלה אינם מגבילים את תלמידיהם, גם לא את עצמם. אלא שהוֵדות אינן מאששות שיטה כזו.
באשר לתכונה הבְּרַהְמינית פשטות – זו נועדה לכול, בשלבי החיים כולם, כלומר, בְּרַהְמַה-צַ'רְיַה אָשְׂרַמַה, גְרּיהַסְתְהַה אָשְׂרַמַה, וָאנַפְּרַסְתְהַה אָשְׂרַמַה וסַנְנְיָאסַה אָשְׂרַמַה. על כל אחד להיות פשוט וכנה.
אַהימְּסָא פירושה לא לפגוע בהתקדמותה הרוחנית של שום ישות חיה. הניצוץ הרוחני אינו נהרג אמנם, עם כליון הגוף, אלא שאין להסיק מכך שאין כל רע בהריגת חיות לצורך עינוג חושים. אף על פי שדגנים, פירות וחלב מצויים כיום בשפע, אנשים מתמכרים לאכילת חיות, אף שזה מיותר לחלוטין. הוראה זו נועדה לכול. אפשר אולי, בלית ברירה, להרוג חיה, אלא שאז זה צריך להיעשות בטקס הקרבה. מכל מקום, בשעה שהאנושות משופעת במזון, מי שמבקשים להתקדם בהבנה רוחנית, צריכים להימנע מאלימות כלפי חיות. אַהימְּסָא אמיתית פירושה לא לפגוע בהתקדמותו של אף אחד. גם החיות מתקדמות בחייהן. בתהליך התפתחותי אלה עוברות ומתקדמות בין סוגי החיים החיתיים השונים. מכאן שהריגתן בולמת את התקדמותן. חיה שנהרגת בטרם עת, לפני שסיימה את מכסת זמנה בגוף מסוים, לא מתעלה למין חיים אחר, אלא שבה לאותה צורת חיים כדי להשלים את הנותר. אל לנו לבלום את התקדמותן של החיות רק למען סיפוק הלשון והחך. זוהי אַהימְּסָא.
סַתְיַם. מילה זו פירושה שאין לעוות את המציאות לצרכים אישיים כלשהם. מכאן שכאשר נתקלים בקטעים קשים בספרות הוֵדית, יש לחפש אחר משמעותם ממורה רוחני מוסמך. זהו התהליך להבנת הוֵדות. שְׂרוּתי פירושה שמיעה מסמכות. אל-לו לאיש לפרש את הדברים לתועלתו האישית. רבים למשל, פירשו את הבְּהַגַוַד-גִיתָא בצורה מסולפת לחלוטין. מכאן שרק מורה רוחני מהימן ידע ללמד את המילים ומשמעותן המדויקת.
אַקְרוֹדְהַה פירושו בלימת הכעס. כעס מטמא את הגוף כולו; חשוב לנהוג באיפוק אפילו לנוכח התגרות. הכעס מקורו במידת הלהיטות ובתאווה, ומי ששרוי בנשגב צריך להימנע ממנו. אַפַּיְשׂוּנַם פירושו סלידה ממציאת פגמים בזולת או מן הנטייה לבקר שלא לצורך. לקרוא לגנב גנב אינו כמובן, חיפוש אחר פגמים, אולם עבירה חמורה היא לקרוא לאדם ישר גנב, וזו גם מחבלת בהתקדמות הרוחנית. הְרִי פירושה צניעות ומתינות, או הימנעות ממעשים נתעבים. אַצָ'אפַּלַם, או החלטיות, פירושה שאל לדכדוך או לרוגז להתלוות למאמצינו. אפשר שניסיוננו יסתיים בכישלון, אולם אל לנו ליפול ברוחנו; התקדמות דורשת סבלנות והחלטיות. המילה תֵגַ'ס כאן נועדה לקְשַׁתְרייות. אלה זקוקים לכוח רב, כדי לגונן על החלשים. אל להם להתיימר לאי-אלימות, שהרי בשעת הצורך, עליהם לנקוט באלימות.
מכל מקום, מי שבכוחו לגבור על אויבו, רשאי גם למחול במקרים מסוימים; הוא יכול לסלוח על עבירות קטנות.
שַׂוּצַ'ם פירושו ניקיון – ניקיון הגוף והמֶחשָב, כמו גם ניקיון במגעים. זה נועד במיוחד לאנשי מסחר ועסקים, שאמורים להימנע משוק שחור. נָאתימָאניתָא, או אי-רדיפת-כבוד, נועדה לשֻׂוּדְרות, או מעמד העובדים. אלה נחשבים על-פי הכללים הוֵדים לנחותים מבין ארבעת המעמדות. אל להם להתגאות ולחפש אחר יוקרה כוזבת, אלא להסתפק במעמדם שלהם. לצורך השמירה על הסדר החברתי, עליהם לחלוק כבוד למעמדות הגבוהים יותר.
עשרים ושש המעלות שנזכרו לעיל כולן נשגבות. צריך לפתח אותן בהתאם למעמדות החברתיים והמקצועיים השונים. פירושו של דבר, שלמרות הסבל שבקיום החומרי, כל מי שמתרגל ומפתח תכונות אלה, יתעלה בהדרגה למישור העליון של הבנה נשגבת.