HE/BG 16.24
פסוק 24
- तस्माच्छास्त्रं प्रमाणं ते कार्याकार्यव्यवस्थितौ ।
- ज्ञात्वा शास्त्रविधानोक्तं कर्म कर्तुमिहार्हसि ॥२४॥
- תַסְמָאץ׳ צְ׳הָאסְתְרַםּ פְּרַמָאנַּםּ תֵא קָארְיָאקָארְיַה-וְיַוַסְתְהיתַוּ
- גְ׳נָֿאתְוָא שָׂאסְתְרַה-וידְהָאנוֹקְתַםּ קַרְמַה קַרְתוּם איהָארְהַסי
מילה אחרי מילה
תַסְמָאת—לכן; שָׂאסְתְרַם—הכתובים; פְּרַמָאנַּם—ראַייה; תֵא—שלך; קָארְיַה—חובה; אַקָארְיַה—פעילות בלתי מוּתרת; וְיַוַסְתְהיתַוּ—בהחלטיות; גְ׳נָֿאתְוָא—ביודעך; שָׂאסְתְרַה—של הכתובים; וידְהָאנַה—הכללים; אוּקְתַם—כמוצהר; קַרְמַה—עבודה; קַרְתוּם—לעשות; איהַה—בעולם זה; אַרְהַסי—עליך.
תרגום
משום כך חשוב להבין מהי חובה ומה אינה חובה על סמך הוראות הכתובים. לאור ידיעה זו, צריך האדם לחתור ולהתעלות בהדרגה.
התעמקות
בפרק ה-15 נאמר שכללי הוֵדות נועדו כולם ללמד אודות קְרּישְׁנַּה. מי שמבין את קְרּישְׁנַּה על-פי הבְּהַגַוַד-גִיתָא, שרוי בתודעת קְרּישְׁנַּה ועוסק בשירות מסור, הרי שהגיע לפסגת הידע שמציעה הספרות הוֵדית. שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ הפך תהליך זה לקל מאוד: הוא בסך הכול ביקש לזמר הַרֵא קְרּישְׁנַּה הַרֵא קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה הַרֵא הַרֵא/ הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא, לעסוק בשירות מסור לאישיות אלוה, ולאכול את שאריות המזון שהוצעו למֻוּרְתי. מי שעוסק בפעולות הללו במישרין, הרי שכמו למד כבר את הספרות הוֵדית כולה והגיע בהצלחה למסקנתה. מכל מקום, מי שאינם מודעים לקְרּישְׁנַּה ואינם עוסקים בשירות מסור – אלה צריכים ללמוד מה לעשות ומה לא מהוראות הוֵדות, וצריכים לקיים אותן ללא כל ויכוח. זו הדרך למלא אחר הוראות השָׂאסְתְרַה, או הכתובים. השָׂאסְתְרַה פטורה מארבעת הפגמים היסודיים שניכרים בנשמה מותנית: חושים בלתי מושלמים, נטייה לרמות, נטייה ודאית לטעויות, ואשליה. ישות מותנית שניחנת בארבעה אלה אינה כשירה לקבוע כללים ולחוקק חוקים. הקדושים הדגולים, האָצָ'ארְיות והנשמות הדגולות כולם מקבלים את כללי השָׂאסְתְרַה – אשר פטורים מפגמים אלה – ללא כל שינוי.
בהודו רבים מאוד הזרמים הרוחניים, אף שהם נחלקים לשניים עיקריים: האימפרסונליסטים והפרסונליסטים. מכל מקום, שניים אלה חיים על-פי כללי הוֵדות. שהרי מבלי לקיימם, לא ניתן להתעלות לשלב השלמות. מכאן שמי שמבין את תכלית השָׂאסְתְרַה, נחשב לבר מזל עד מאוד.
אי-קבלת העקרונות שמבססים את הבנת האלוהים מהווה הסיבה להידרדרות המין האנושי. זו החמורה שבעבירות שבחיי אדם. וזו הסיבה שמָאיָא, או האנרגיה החומרית של האל, אינה מרפה ומציקה לנו בשלוש צורות הסבל. האנרגיה החומרית מורכבת משלוש מידות הטבע. הבנת אלוהים אינה אפשרית מבלי שמתעלים לפחות למידת הטובות. שהרי ללא התעלות שכזו, נשאר האדם במידות הלהיטות והבערות, שמדרדרות לחיים זדוניים. מי שמצויים במידות אלה דוחים את כתבי הקודש ואנשים קדושים, ומתעלמים מהבנת אלוהים נכונה. הם אינם מצייתים להוראותיו של מורה רוחני, ומתעלמים מכללי הכתובים. הם גם אינם נמשכים לשירות מסור, אפילו לאחר ששמעו על תפארתו, וממציאים להם דרכי התעלות משלהם. אלה הם כמה מפגמיה של החברה האנושית שמובילים לחיים זדוניים. מכל מקום, מי שיכול לקבל הדרכה ממורה רוחני מוסמך, שמורה על נתיב ההתעלות לשלמות העליונה – רק הוא רואה הצלחה בחייו.
בזאת מסתיימות התעמקויות בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה בפרק השישה-עשר של שְׂרִימַד-בְּהַגַוַד-גִיתָא שדן בטבע הקדוש והזדוני.