HE/BG 3.13

א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


פסוק 13

यज्ञशिष्टाशिनः सन्तो मुच्यन्ते सर्वकिल्बिषैः ।
भुञ्जते ते त्वघं पापा ये पचन्त्यात्मकारणात् ॥१३॥
יַגְ׳נַֿה-שׂישְׁטָאשׂינַהּ סַנְתוֹ מוּצְ׳יַנְתֵא סַרְוַה-קילְבּישַׁיְהּ
בְּהוּנְֹגַ׳תֵא תֵא תְו אַגְהַםּ פָּאפָּא יֵא פַּצַ׳נְתְי אָתְמַה-קָארַנָּאת

מילה אחרי מילה

יַגְ׳נַֿה-שׂישְׁטַה—של אוכל שנאכל לאחר ביצוע יַגְ׳נַֿה; אַשׂינַהּ—אוכלים; סַנְתַהּ—הדְבֵקים; מוּצְ׳יַנְתֵא—משתחררים; סַרְוַה—כל; קילְבּישַׁיְהּ—מהחטאים; בְּהוּנְֿגַ׳תֵא—סובלים; תֵא—הם; תוּ—אולם; אַגְהַם—חטא כבד; פָּאפָּאהּ—חוטאים; יֵא—אלו אשר; פַּצַ׳נְתי—מבשלים; אָתְמַה-קָארַנָּאת—למען עינוג חושים.

תרגום

דְבֵקיו של האל מתנקים מן החטאים כולם. זאת משום שהם אוכלים מזון שהוגש תחילה כמנחה. אחרים, אשר מכינים את מזונם לצורך עינוגם האישי, אוכלים רק חטא.

התעמקות

דְבֵקיו של האל, או אנשים מודעים לקְרּישְׁנַּה, נקראים סַנְתַהּ. אלה חדורים תמיד באהבת אלוהים. זה מתואר בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא (5.38): פְּרֵמָאנְֿגַ'נַה-צְ'צְ'הוּריתַה-בְּהַקְתי-וילוֹצַ'נֵנַה סַנְתַהּ סַדַיְוַה הְרּידַיֵשׁוּ וילוֹקַיַנְתי. הסַנְתַהּ חדורים תמיד באהבה לאישיות אלוה, גוֹוינְדַה (מעניק העונג), או מוּקוּנְדַה (מעניק הגאולה), או קְרּישְׁנַּה (האישיות השובה לב-כול), ולא מקבלים דבר מבלי להגיש לו תחילה. מכאן שמעשיהם שבאורחות השירות המסור השונים, כגון שְׂרַוַנַּם, קִירְתַנַם, סְמַרַנַּם, אַרְצַ'נַם וכו' – כולם הם יַגְ׳נַֿה. יַגְ׳נַֿה זו מגוננת עליהם מפני השפעות מטמאות של חברה חטאה בעולם החומרי. לעומתם, מי שמתקינים את מזונם לצורך עינוג אישי, הם גנבים שאוכלים רק חטא. כיצד יכול גנב וחוטא להיות מאושר? זה בלתי אפשרי. ומכאן שמי שמבקש להיות מאושר, צריך ללמוד לבצע את התהליך הפשוט של הסַנְֹקִירְתַנַה-יַגְ׳נַֿה, בתודעת קְרּישְׁנַּה מלאה. אלמלא כן, לא יתכנו שלום ואושר בעולם.