HE/BG 4.42

א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


פסוק 42

तस्मादज्ञानसम्भूतं हृत्स्थं ज्ञानासिनात्मनः ।
छित्त्वैनं संशयं योगमातिष्ठोत्तिष्ठ भारत ॥४२॥
תַסְמָאד אַגְ׳נָֿאנַה-סַמְבְּהֻוּתַםּ הְרּית-סְתְהַםּ גְ׳נָֿאנָאסינָאתְמַנַהּ
צְ׳היתְתְוַיְנַםּ סַמְּשַׂיַםּ יוֹגַם אָתישְׁטְהוֹתְתישְׁטְהַה בְּהָארַתַה

מילה אחרי מילה

תַסְמָאת—לכן; אַגְ׳נָֿאנַה-סַמְבְּהֻוּתַם—נוצר מבערות; הְרּית-סְתְהַם—נמצא בלב; גְ׳נָֿאנַה—של הידע; אַסינָא—בחרב; אָתְמַנַהּ—של העצמי; צְ׳היתְתְוָא—חתוך; אֵנַם—הזה; סַמְּשַׂיַם—את הספק; יוֹגַם—ביוגה; אָתישְׁטְהַה—התבסס; אוּתְתישְׁטְהַה—קום והילחם; בְּהָארַתַה—הו נצר בְּהָארַתַה.

תרגום

לכן, הכֵה בנשק הידע את הספקות שעלו בלבך מחמת בורות. הו בְּהָארַתַה, מצוּיד ביוגה, קום והילחם.

התעמקות

שיטת היוגה שנלמדת בפרק זה נקראת סַנָאתַנַה-יוֹגַה, פעילותה הנצחית של ישות החיים. סוגי ההקרבה שביוגה הם שניים: האחד נקרא הקרבת קניינים חומריים, והשני נקרא ידע אודות העצמי, שהוא פעילות רוחנית טהורה. הקרבת קניינים שלא לצורך התקדמות רוחנית, נחשבת לחומרית. לעומת זאת, הקרבה שמטרתה רוחנית, או שמתבצעת בשירות מסור – זו נחשבת להקרבה מושלמת. גם הפעולות הרוחניות נחלקות לשתיים: הבנת העצמי (או מעמדה הטבעי של הנשמה), והאמת אודות אישיות אלוה העילאי. באמצעות הבְּהַגַוַד-גִיתָא כפי שהיא קל להבין את שני התחומים החשובים הללו של הידע הרוחני. לא קשה גם להבין בשלמות שהעצמי הוא חלקיק של האל. הבנה שכזו היא רבת תועלת, שהרי אז גם קל להבין את מעשיו הנשגבים של האל. האל דן באלה בראשית הפרק. רק חסר האמונה לא מבין את הוראות הגִיתָא, ופירושו של דבר שאינו מנצל כיאות את מעט העצמאות שהעניק לו האל. מי שלמרות ההוראות הללו אינו מבין את טבעו הנצחי, המלא חדווה והיודע-כול של אישיות אלוה, הרי שהוא הסכל שבסכלים. בערות זו מכל מקום, יכולה להיעלם, עם שמקבלים בהדרגה את עקרונותיה של תודעת קְרּישְׁנַּה. תודעת קְרּישְׁנַּה ניעורה באמצעות הקרבות שונות לאלים-למחצה, הקרבה לבְּרַהְמַן, ההקרבה שבחיי נזירות, בחיי משפחה, בשליטה בחושים, בתירגול יוגה מיסטית, בסיגופים, בוויתור על קניינים חומריים, בלימוד הוֵדות, ובקיום הכללים החברתיים של שיטת הוַרְנָּאשְׂרַמַה-דְהַרְמַה. כל אלו ידועות כהקרבות, והן מושתתות על פעילות מווּסתת ומסוּדרת. אולם בכולן, הגשמה עצמית מהווה הגורם החשוב ביותר. מי שזו מטרתו, הוא תלמיד אמיתי של הבְּהַגַוַד-גִיתָא, בעוד שמי שמטיל ספק בסמכותו של קְרּישְׁנַּה, הרי שיידרדר ממעמדו. לכן צריך ללמוד את הבְּהַגַוַד-גִיתָא, או כל ספרות קודש, בהדרכתו של מורה רוחני מוסמך. על התלמיד לשרת מורה שכזה במסירות ובהכנעה. מורה רוחני מוסמך קשור לשושלת הוראה שראשיתה בנצחי. הוא אינו סוטה מהוראותיו של אלוהים שבבְּהַגַוַד-גִיתָא, שניתנו לאל השמש לפני מליוני שנים, והלה העבירם לממלכת הארץ. מי שמבקש לצעוד בנתיב הבְּהַגַוַד-גִיתָא חייב לבחור בנתיב שזו מלמדת. עליו להישמר מפני אנשים שמבקשים אחר טובת הנאה אישית, והם רודפי שם וממון שמסיטים אחרים מדרך הישר.

האל הוא אישיות אלוה העילאי, ומעשיו נשגבים. מי שמבין זאת, הריהו בן חורין כבר מראשית לימוד הבְּהַגַוַד-גִיתָא.



בזאת מסתיימות התעמקויות בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה בפרק הרביעי של שְׂרִימַד-בְּהַגַוַד-גִיתָא שדן בידע נשגב.