HE/BG 6.30
פסוק 30
- यो मां पश्यति सर्वत्र सर्वं च मयि पश्यति ।
- तस्याहं न प्रणश्यामि स च मे न प्रणश्यति ॥३०॥
- יוֹ מָאםּ פַּשְׂיַתי סַרְוַתְרַה סַרְוַםּ צַ׳ה מַיי פַּשְׂיַתי
- תַסְיָאהַםּ נַה פְּרַנַּשְׂיָאמי סַה צַ׳ה מֵא נַה פְּרַנַּשְׂיַתי
מילה אחרי מילה
יַהּ—מי ש-; מָאם—אותי; פַּשְׂיַתי—רואה; סַרְוַתְרַה—בכל מקום; סַרְוַם—את הכול; צַ׳ה—ו-; מַיי—בי; פַּשְׂיַתי—רואה; תַסְיַה—לו; אַהַם—אני; נַה—איני; פְּרַנַּשְׂיָאמי—אובד; סַהּ—הוא; צַ׳ה—גם; מֵא—לי; נַה—אינו; פְּרַנַּשְׂיַתי—אובד.
תרגום
לעולם איני אובד למי שרואה אותי בכול, ורואה הכול בי. גם הוא לעולם אינו אובד לי.
התעמקות
מי שמודע לקְרּישְׁנַּה רואה את קְרּישְׁנַּה בכול, ואת הכול בקְרּישְׁנַּה. אף שהוא רואה את תופעותיו השונות של הטבע החומרי, הוא מודע בכל אלה לקְרּישְׁנַּה, ויודע שכל זה הוא גילוי אונו של קְרּישְׁנַּה. דבר לא יכול להתקיים ללא קְרּישְׁנַּה, וקְרישְׁנַה הוא אדון הכול – זהו עקרון היסוד של תודעת קְרּישְׁנַּה. תודעת קְרּישְׁנַּה פירושה פיתוח אהבה לקְרּישְׁנַּה – הנעלה אף מגאולה מחומר. בשלב זה, שמעבר אפילו להבנת העצמי הרוחני, הדָבֵק כמו מתאחד עם קְרּישְׁנַּה, במובן זה שקְרּישְׁנַּה נהיה עבורו הכול והוא מלא כולו באהבה אליו. מאחר שבשלב זה נוצרים יחסי קרבה בין האל לדָבֵק, הרי שדָבֵק כזה אינו אובד עוד לעולם, גם האל אינו חורג משדה ראייתו לעולם. היטמעות בקְרּישְׁנַּה פירושה התאבדות רוחנית, ודָבֵק אינו נכון להסתכן בזה. בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא (5.38) נאמר:
- פְּרֵמָאנְֿגַ׳נַה-צְ׳צְ׳הוּריתַה-בְּהַקְתי-וילוֹצַ׳נֵנַה
- סַנְתַהּ סַדַיְוַה הְרּידַיֵשׁוּ וילוֹקַיַנְתי
- יַםּ שְׂיָאמַסוּנְדַרַם אַצ׳ינְתְיַה-גוּנַּה-סְוַרֻוּפַּםּ
- גוֹוינְדַם אָדי-פּוּרוּשַׁםּ תַם אַהַםּ בְּהַגָ׳אמי
"אני סוגד לגוֹוינְדַה, האל הבראשיתי, אשר נגלה תמיד לאותו דָבֵק שעיניו מצוֹעפות בדוֹק של אהבה. הוא נגלה בלבו של הדָבֵק בדמותו הנצחית כשְׂיָאמַסוּנְדַרַה."
בשלב זה, קְרּישְׁנַּה אינו נעלם עוד לעולם משדה ראייתו של הדָבֵק. והדָבֵק, גם הוא אינו מרפה מקְרישְׁנַה. זה נכון גם לגבי יוגי שרואה את האל כפַּרַמָאתְמָא בתוך הלב. היוגי הופך אז לדָבֵק טהור ולא יכול עוד לחיות לרגע מבלי לראות את האל שבתוכו.