HE/BG 6.34

א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


פסוק 34

चञ्चलं हि मनः कृष्ण प्रमाथि बलवद् दृढम् ।
तस्याहं निग्रहं मन्ये वायोरिव सुदुष्करम् ॥३४॥
צַ׳נְֿצַ׳לַםּ הי מַנַהּ קְרּישְׁנַּה פְּרַמָאתְהי בַּלַוַד דְרּידְּהַם
תַסְיָאהַםּ ניגְרַהַםּ מַנְיֵא וָאיוֹר איוַה סוּ-דוּשְׁקַרַם

מילה אחרי מילה

צַ׳נְֿצַ׳לַם—חסר מנוח; הי—משום ש-; מַנַהּ—המֶחשָב; קְרּישְׁנַּה—הו קְרּישְׁנַּה; פְּרַמָאתְהי—מסעיר; בַּלַה-וַת—חזק; דְרּידְּהַם—עיקש; תַסְיַה—שלו; אַהַם—אני; ניגְרַהַם—הכנעה; מַנְיֵא—אני חושב; וָאיוֹהּ—של הרוח; איוַה—כמו; סוּ-דוּשְׁקַרַם—קשה.

תרגום

הו קְרּישְׁנַּה, ומשום שהמֶחשָב חסר מנוח, סוער, עיקש ורב עוצמה, אני סבור שלהכניעו קשה יותר מלרסן את הרוח.

התעמקות

המֶחשָב חזק כל כך ועקשן, עד כי לעיתים הוא גובר על התבונה, אף שאמור לציית לה. אין ספק שהשליטה במֶחשָב קשה מאוד למי שחי במציאות היומיומית ונאלץ להתמודד עם אינספור גורמים שניצבים על דרכו. אפשר שבאופן מלאכותי ידע לרסן כלשהו את מֶחשָבו ולשמור על יחס שווה כלפי אויבים וידידים, אלא שבסופו של דבר שום אדם ארצי לא מסוגל לעשות זאת, שהרי זה קשה יותר מלרסן רוח עזה. בספרות הוֵדית (קַטְהַה אוּפַּנישַׁד 3.3.4-1) נאמר:

אָתְמָאנַםּ רַתְהינַםּ וידְדְהי שַׂרִירַםּ רַתְהַ אֵוַה צַ׳ה
בּוּדְדְהיםּ תוּ סָארַתְהיםּ וידְדְהי מַנַהּ פְּרַגְרַהַם אֵוַה צַ׳ה
אינְדְרייָאנּי הַיָאן אָהוּר וישַׁיָאמְּס תֵשׁוּ גוֹ-צַ׳רָאן
אָתְמֵנְדְרייַה-מַנוֹ-יוּקְתַםּ בְּהוֹקְתֵתְי אָהוּר מַנִישׁינַּהּ

"במרכבת הגוף, הישות הייחודית היא הנוסע, התבונה היא הנהג, המֶחשָב הוא מכשיר ההיגוי, והחושים הם הסוסים. העצמי נהנה או סובל בגלל התרועעותו עם המֶחשָב והחושים. זו הדרך שבה מבינים זאת אנשי המחשבה הדגולים."

התבונה אמורה לכוון את המֶחשָב, אלא שהמֶחשָב חזק כל כך ועיקש, עד כי הוא גובר לעיתים על התבונה, ממש כשם שחולי חמור גובר לעיתים על השפעתה של תרופה. תרגול היוגה אמור להכניע את המֶחשָב העז, אלא שזה לא מעשי לאדם ארצי כמו אַרְג'וּנַה, קל וחומר לאדם בן זמננו. משל הרוח מתאים כאן מאוד, שהרי לא ניתן לעצור את הרוח הנושבת. מכל מקום, קשה עוד יותר לרסן את המֶחשָב הסוער. לפי שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה, הדרך הקלה ביותר לשליטה במֶחשָב זה לזמר בענווה רבה את המַנְתְרַה "הַרֵא קְרּישְׁנַּה", המַנְתְרַה הגדולה לגאולה. השיטה המומלצת היא סַה וַי מַנַהּ קְרּישְׁנַּה-פַּדָארַוינְדַיוֹהּ: להעסיק את המֶחשָב בקְרּישְׁנַּה כליל; שום עיסוק לא יוכל אז לערערו.