HE/BG 8.14
פסוק 14
- अनन्यचेताः सततं यो मां स्मरति नित्यशः ।
- तस्याहं सुलभः पार्थ नित्ययुक्तस्य योगिनः ॥१४॥
- אַנַנְיַה-צֵ׳תָאהּ סַתַתַםּ יוֹ מָאםּ סְמַרַתי ניתְיַשַׂהּ
- תַסְיָאהַםּ סוּ-לַבְּהַהּ פָּארְתְהַה ניתְיַה-יוּקְתַסְיַה יוֹגינַהּ
מילה אחרי מילה
אַנַנְיַה-צֵ׳תָאהּ—שמֶחשבו אינו מוסח; סַתַתַם—תמיד; יַהּ—מי ש-; מָאם—אותי; סְמַרַתי—זוכר; ניתְיַשַׂהּ—באופן קבוע; תַסְיַה—עבורו; אַהַם—אני; סוּ-לַבְּהַהּ—קל להשגה; פָּארְתְהַה—הו בן פְּרּיתְהָא; ניתְיַה—תמיד; יוּקְתַסְיַה—העוסק; יוֹגינַהּ—עבור הדָבֵק.
תרגום
הו בן פְּרּיתְהָא, מי שזוכרני תמיד ולעולם אינו מסיח דעתו ממני, לא יתקשה כלל להשיגני. זאת משום עיסוקו המתמיד בשירות מסור.
התעמקות
פסוק זה מתאר את יעדם הסופי של הדְבֵקים הטהורים אשר משרתים את אישיות אלוה בבְּהַקְתי-יוֹגַה. פסוקים קודמים תיארו ארבעה סוגי דְבֵקים – השרוי במצוקה, הסקרן, זה שמחפש אחר רווח חומרי, והוגה הדעות השכלתני. תוארו גם תהליכים שונים לגאולה – קַרְמַה-יוֹגַה, גְ'נָֿאנַה-יוֹגַה והַטְהַה-יוֹגַה. עקרונותיהן של שיטות אלה מעורבים במידה של בְּהַקְתי, אלא שפסוק זה מתאר בְּהַקְתי טהורה, ללא שמץ מהם. המילה אַנַנְיַה-צֵ'תָאהּ מציינת שבבְּהַקְתי-יוֹגַה טהורה לא מתאווה הדָבֵק לדבר לבד מקְרּישְׁנַּה. דָבֵק טהור אינו מבקש התעלות לכוכבי עדן, גם לא הטמעות בבְּרַהְמַגְ'יוֹתי או גאולה משעבוד חומרי. הוא אינו חפץ בדבר. בצַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרּיתַה נקרא דָבֵק שכזה נישְׁקָאמַה, או מי שאינו מחפש עוד אחר טובתו האישית. רק הוא זוכה בשלווה מושלמת, ולא אותם שמתאווים לרווח אישי. גְ'נָֿאנַה-יוֹגִי, קַרְמַה-יוֹגִי והַטְהַה-יוֹגִי – אלה מבקשים אחר תועלת אישית כלשהי, בעוד שהדָבֵק המושלם אינו מבקש אלא לרַצות את אישיות אלוה העילאי. משום כך אומר האל שמי שמסור לו ללא סייג, לא יתקשה להשיגו.
דָבֵק טהור עוסק תמיד בשירות מסור לקְרּישְׁנַּה באחד מהיבטיו האישיים. לקְרּישְׁנַּה התרחבויות מוחלטות והתגלויות רבות, כרָאמַה ונְרּיסימְּהַה, והדָבֵק יכול לבחור למקד את מֶחשָבו בשירות אוהב בכל אחת מהדמויות הנשגבות הללו. דָבֵק שכזה פטור מכל אותן הבעיות שעומדות בפני מתרגליהן של שיטות יוֹגַה אחרות. בְּהַקְתי יוֹגַה הנה פשוטה מאוד, טהורה, וקלה לביצוע, ודי לזמר הַרֵא קְרּישְׁנַּה כדי להתחיל בה. האל נוטה חסדו לכול, אולם, כפי שהסברנו קודם לכן, הוא נוטה במיוחד למי שמשרתים אותו בהתמדה ובמסירות. הוא מסייע לדְבֵקים כאלה בדרכים רבות. בוֵדות (קַטְהַה אוּפַּנישַׁד 1.2.23) נאמר, יַם אֵוַיְשַה וְרּינּוּתֵא תֵנַה לַבְּהְיַס/ תַסְיַיְשַׁה אָתְמָא ויוְרּינּוּתֵא תַנוּםּ סְוָאם: מי שמסור כולו ועוסק בשירות אוהב לאל – רק הוא יכול להבין את אישיות אלוה כפי שהוא. ובבְּהַגַוַד-גִיתָא (10.10) נאמר, דַדָאמי בּוּדְדְהי-יוֹגַםּ תַם: האל מעניק לדָבֵק שכזה את התבונה הדרושה כדי להגיע אליו, לממלכה הרוחנית.
תכונתו המיוחדת של הדָבֵק הטהור שהוא הוגה בקְרּישְׁנַּה תמיד, ללא סטייה ומבלי להיות מושפע מזמן ומקום. דבר אינו מהווה מכשול עבורו. עליו לבצע את שירותו בכל מקום ובכל זמן. יש גורסים שעל הדָבֵק להישאר באתרי קודש כוְרּינְדָאוַנַה, או בערים קדושות שבהן התגורר האל, אלא שהדָבֵק הטהור יוצר בכל מקום את אווירתה של וְרּינְדָאוַנַה, באמצעות שירותו המסור. היה זה שְׂרִי אַדְוַיְתַה שאמר לשְׁרי צַ'יְתַנְיַה, "הו אלי, בכל מקום שבו הינך נמצא, שם וְרּינְדָאוַנַה." המילים סַתַתַם וניתְיַשַׂהּ, שפירושן "תמיד", "בדרך קבע". או "מדי יום ביומו", מציינות שדָבֵק טהור זוכר את קְרּישְׁנַּה והוגה בו תמיד. זוהי התכונה אשר דרושה לדָבֵק כדי להשיג את האל בקלות. בְּהַקְתי-יוֹגַה היא שיטת היוֹגַה המומלצת ביותר בגִיתָא. בְּהַקְתי-יוֹגִים פועלים, באופן כללי, בחמש דרכים שונות: 1) שָׂאנְתַה-בְּהַקְתַה עוסק בשירות מסור ניטראלי; 2) דָאסְיַה-בְּהַקְתַה עוסק בשירות מסור כמשרת; 3) סַקְהְיַה-בְּהַקְתַה משרת כידיד; 4) וָאתְסַלְיַה-בְּהַקְתַה משרת כהורה; 5) מָאדְהוּרְיַה-בְּהַקְתַה משרת כאהובתו של אישיות אלוה. הדָבֵק הטהור, בכל אחד מיחסים אלה, שקוע כולו בשירות אוהב ונשגב לאדונו ואינו יכול לשוכחו, ומכאן שהאל מצוי בהישג ידו בקלות רבה. דָבֵק טהור אינו שוכח את האל לרגע, וגם האל אינו שוכח אותו. זוהי ברכתה הרבה של תודעת קְרּישְׁנַּה, או זימרת המַהָא-מַנְתְרַה – הַרֵא קְרּישְׁנַּה הַרֵא קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה הַרֵא הַרֵא/ הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא.