HE/Prabhupada 0123 - ההכרח להתמסר - טובה מיוחדת
יום-הרצאה לאחר גַוּרַה-פֻּוּרְנּימַה -- הָוָואִי, 5 במאי, 1969
דָבֵק: האם אנחנו יכולים לבקש מִקְרּישְׁנַּה להכריח אותנו להתמסר לוֹ, עֶקֶב הַהַתְנָיוֹת שלנו?
פְּרַבְּהוּפָּאדַה: כן, אתה יכול לבקש ממנו. ולפעמים הוא מכריח. הוא שָׂם אותך בכאלה נסיבות שאין לך דרך אחרת מלבד להתמסר לְקְרּישְׁנַּה. כן. זו טובה מיוחדת. זו טובה מיוחדת. כן. המורה הרוחני שלי רצה שאזמין ואסביר, אמנם לא חיבבתי זאת, אבל הוא הכריח אותי. כן. זו החוויה המעשית שלי. לא היה לי רצון לקבל את מסדר הַסַּנְנְיָאסַה ולהזמין ולהסביר, אבל המורה הרוחני רצה בכך.
אני לא מאוד נוטה לכך, אבל הוא הכריח אותי. גם זה נעשה. זאת טובה מיוחדת. כשהוא הכריח אותי, באותו הזמן, חשבתי "מה זה? מה...? אני עושה איזו טעות או מה זאת?" הייתי הָמוּם. אבל מעט לאחר מכן, הייתי מסוגל להבין שזו הטובה הגדולה ביותר שנפלה בחלקי. אתה רואה? אז כְּשֶׁקְּרּישְׁנַּה מאלץ מישהו להתמסר, זוהי טובה גדולה. אבל באופן כללי, הוא לא עושה זאת.
אבל הוא עושה זאת לאדם נאמן מאוד לשירות לְקְרּישְׁנַּה אשר באותו הזמן יש לוֹ חֶרֶף רָצוֹן קַל להנאה חומרית. במקרה זה הוא פּוֹעֵל, "איש טיפש זה איננו יודע מחד שאמצעים חומריים לא יעשו אותו מאושר לעולם, ומאידך הוא מחפש את הטובה שלי בצורה נאמנה. אז הוא שׁוֹטֵה. לכן כל משאב, כל אמצעי קטן שיש לו להנאה חומרית, הבה וִיִישַבֵּר. אז לא תהיה לו שום חֲלוּפָה מלבד להתמסר אלי." זה מצויין בַּבְּהַגַוַד-גִיתָא, סליחה, בַּשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם: יַסְיָאהַם אַנוּגְהְרּינָאמי הַרּישְׁיֵה תַד-דְהַנַםּ שַׂנַיהּ. קְרּישְׁנַּה אומר "אם אני עושה למישהו טובה מיוחדת, אני מביא אותו להיות מרושש לחלוטין. אני לוקח ממנו את כל האמצעים לָהָנָאָה הַחוֹמרית." אתה רואה? זה מופיע בַּשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם.
כי כאן בעולם החומרי כל אחד מנסה להיות מאושר בלהרוויח עוד כסף, בעסקים, בשירות, בדרך כזו או כזאת. אבל במקרים מיוחדים קְרּישְׁנַּה עושה את העסק או השירות שלו לא-מוצלח. אתה אוהב זאת? (צחוק) באותו הזמן אין לו שום חָלוּפָה מלבד להתמסר לְקְרּישְׁנַּה. אתה רואה? אבל לעתים, כשאנו נכשלים בנסיון העסקים שלנו או הרווח, אנו מצטערים "הוֹ, קְרּישְׁנַּה כל כך אכזרי כְּלַפַּי שלא יכולתי לבטוח בו בזה." אֹמְנָם זו הַטּוֹבָה שלו, טוֹבָה מיוחדת. יש להבין זאת כך.