HE/BG 17.21
His Divine Grace A.C. Bhaktivedanta Swami Prabhupada
פסוק 21
- יַת תוּ פְּרַתְיוּפַּקָארָארְתְהַםּ פְּהַלַם אוּדְדישְׂיַה וָא פּוּנַהּ
- דִייַתֵא צַ׳ה פַּריקְלישְׁטַםּ תַד דָאנַםּ רָאגַ׳סַםּ סְמְרּיתַם
מילה אחרי מילה
יַת—זו אשר; תוּ—אולם; פְּרַתי-אוּפַּקָארַה-אַרְתְהַם—על מנת לקבל תמורה כלשהי; פְּהַלַם—תוצאה; אוּדְדישְׂיַה—משתוקק; וָא—או; פּוּנַהּ—שוב; דִייַתֵא—ניתנת; צַ׳ה—ו-; פַּריקְלישְׁטַם—מתוך צרות עין; תַת—זה; דָאנַם—צדקה; רָאגַ׳סַם—במידת הלהיטות; סְמְרּיתַם—נחשבת.
תרגום
לעומת זאת, צדקה שמניעיה ציפייה לגמול, או שאיפה לפירות הנאה, או כזו שמתבצעת מתוך צרות עין, הנה צדקה במידת הלהיטות.
התעמקות
תרומות ניתנות לעיתים לצורך התעלות לממלכת עדן. אלה גם כרוכות לעיתים בקשיים רבים ובחרטה אחריהן: "מדוע בזבזתי כל כך הרבה?" לפעמים גם מחויבים להעניק תרומות לבקשתם של נעלים יותר. צורות הצדקה הללו כולן הן במידת הלהיטות.
רבות קרנות הצדקה שמעניקות תרומותיהן למוסדות שתכליתם עינוג חושים, ומכאן שאינן מומלצות בכתובים הוֵדים, שהרי מומלצת רק צדקה במידת הטובות.