HE/BG 18.1
פסוק 1
- אַרְג׳וּנַה אוּוָאצַ׳ה
- סנְנְיָאסַסְיַה מַהָא-בָּאהוֹ תַתְתְוַם איצְ׳צְ׳הָאמי וֵדיתוּם
- תְיָאגַסְיַה צַ׳ה הְרּישִׁיקֵשַׂה פְּרּיתְהַק קֵשׂי-נישֻׁוּדַנַה
מילה אחרי מילה
אַרְג׳וּנַהּ אוּוָאצַ׳ה—אַרְג׳וּנַה אמר; סַנְנְיָאסַסְיַה—של נזירות; מַהָא-בָּאהוֹ—הו גיבור-חיל; תַתְתְוַם—האמת; איצְ׳צְ׳הָאמי—ברצוני; וֵדיתוּם—להבין; תְיָאגַסְיַה—של פרישות; צַ׳ה—ו-; הְרּישִׁיקֵשַׂה—הו אדון החושים; פְּרּיתְהַק—באופן שונה; קֵשׂי-נישֻׁוּדַנַה—הו הורג הזד קֵשׂי.
תרגום
אַרְג'וּנַה אמר: הו גיבור-חיל, הו הורג הזד קֵשִׂי ואדון החושים, ברצוני להבין את תכלית הפרישות (תְיָאגַה), ומטרת שלב הנזירות (סַנְנְיָאסַה).
התעמקות
הבְּהַגַוַד-גִיתָא מסתיימת למעשה בשבעה-עשר פרקים. הפרק השמונה-עשר רק מוסיף ומסכם את כל הנושאים שנדונו. בכל אחד מפרקי הספר, קְרּישְׁנַּה מדגיש ששירות מסור לאישיות אלוה מהווה מטרת החיים העליונה. אותה נקודה שבה ומוצגת בפרק השמונה-עשר כידע הכמוס ביותר. ששת הפרקים הראשונים מדגישים את חשיבות השירות המסור: יוֹגִינָאם אַפּי סַרְוֵשָׁאם... "מן היוגים כולם, מי שהוגה בי בתוכו תמיד הנו העליון." ששת הפרקים הבאים דנים בשירות מסור טהור, בטבעו ובפעילותו. ששת הפרקים האחרונים מתארים ידע, פרישות, פעילותם של הטבע החומרי והנשגב, ושירות מסור. מסקנתם היתה שהמעשים כולם צריכים להתבצע מתוך זיקה לאלוהים, שמיוצג במילים אוםּ תַת סַת. אלה מורות על וישְׁנּוּ, האישיות העליונה. חלקה השלישי של הבְּהַגַוַד-גִיתָא מראה ששירות מסור הוא מטרת החיים העליונה, ולא דבר זולתו. מובאות גם ראיות מאָצָ'ארְיות קודמים ומהבְּרַהְמַה-סֻוּתְרַה, או הוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה. ישנם אימפרסונליסטים שטוענים לזכות בלעדית על הוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה. אולם ידע זה נועד למעשה להסביר שירות מסור, שהרי האל הוא מחבר הוֵדָאנְתַה ויודעה. זה מוסבר בפרק החמישה-עשר. הגִיתָא מסבירה ששירות מסור הוא מטרת כל ספרות קודש, או כל וֵדַה.