HE/Prabhupada 0053 - הצעד הראשון מורכב משמיעה: Difference between revisions

(Created page with "<!-- BEGIN CATEGORY LIST --> Category:1080 Hebrew Pages with Videos Category:Prabhupada 0053 - in all Languages Category:HE-Quotes - 1973 Category:HE-Quotes - Le...")
 
m (Text replacement - "ה- ?([0-9]+)" to "$1")
 
Line 7: Line 7:
[[Category:HE-Quotes - in India]]
[[Category:HE-Quotes - in India]]
<!-- END CATEGORY LIST -->
<!-- END CATEGORY LIST -->
<!-- BEGIN NAVIGATION BAR -- DO NOT EDIT OR REMOVE -->
{{1080 videos navigation - All Languages|Hebrew|HE/Prabhupada 0052 - ההבדל בין דבק לְקָרְמִי|0052|HE/Prabhupada 0054 - כולם רק גורמים לקרישנה צרות|0054}}
<!-- END NAVIGATION BAR -->
<!-- BEGIN ORIGINAL VANIQUOTES PAGE LINK-->
<!-- BEGIN ORIGINAL VANIQUOTES PAGE LINK-->
<div class="center">
<div class="center">
Line 15: Line 18:
<div dir="rtl">
<div dir="rtl">
<!-- BEGIN VIDEO LINK -->
<!-- BEGIN VIDEO LINK -->
{{youtube_left|x-8sNo45KGI|הצעד הראשון מורכב משמיעה<br />- פרבהופאדה 0053}}
{{youtube_left|wrg7qRhx-2U|הצעד הראשון מורכב משמיעה<br />- פרבהופאדה 0053}}
<!-- END VIDEO LINK -->
<!-- END VIDEO LINK -->


<!-- BEGIN AUDIO LINK -->
<!-- BEGIN AUDIO LINK -->
<mp3player>http://vaniquotes.org/w/images/731108SB.DEL_clip.mp3</mp3player>
<mp3player>https://s3.amazonaws.com/vanipedia/clip/731108SB.DEL_clip.mp3</mp3player>
<!-- END AUDIO LINK -->
<!-- END AUDIO LINK -->


<!-- BEGIN VANISOURCE LINK -->
<!-- BEGIN VANISOURCE LINK -->
'''[[Vanisource:Lecture on SB 2.1.5 -- Delhi, November 8, 1973|הרצאה על שׂ.ב. 2.1.5 - דלהי, ה-8 בנובמבר, 1973]]'''
'''[[Vanisource:Lecture on SB 2.1.5 -- Delhi, November 8, 1973|הרצאה על שׂ.ב. 2.1.5 - דֵלְהי, 8 בְּנוֹבֵמְבֶּר, 1973]]'''
<!-- END VANISOURCE LINK -->
<!-- END VANISOURCE LINK -->


<!-- BEGIN TRANSLATED TEXT -->
<!-- BEGIN TRANSLATED TEXT -->
אז אנחנו גם פְּרַקְרִטִי. אנחנו אנרגיה של אלוהים. ומפני שאנו מנסים לנצל את משאבי החומר, נדמה שיש לדברים האלו ערך. אחרת, אין לזה ערך, אפס. אלא שהעסק שלנו... זה מופיע פה, שמשום שאנחנו עכשיו קשורים בסבך של החומר הזה... החומר הזה הוא לא העסק שלנו. העסק היחיד שלנו, הוא איך להיחלץ ממנו. זהו העסק האמיתי שלנו. אם אנו רוצים את העסק הזה, אז המרשם פה. ומהו המרשם? שְׂרוֹתָוְיַהּ קִירְתִיתָוְיַש צָ'ה. אלא אם כן תשמע, כיצד תוכל להבין את המעמד שלך? כשאתה מבין את אלוהים, קְרִישְּּׂנַּה, אתה מבין שאתה חלק ממנו, או חלק מקְרִישְּׂנַּה, ואז אתה מבין את המעמד שלך: "כן, אני חלק של אלוהים." קְרִישְּׂנַּה הוא האישיות העילאית, שָּׂדּ-אָיְשְוָרְיַה-פּוּרְנַם, מלא בכל השפעים. כמו בן שנטרפה עליו דעתו באמצע הרחוב, כשהוא מבין, בשכלו הטוב, "אבא שלי כל כך עשיר, כל כך חזק, למה אני משוטט ברחובות כמי שדעתו נטרפה עליו? אין לי מזון, ולא מקלט. אני הולך מדלת אחת לשנייה ומקבץ נדבות," אז הבן מגיע להכרה שלו. לשלב הזה קוראים בּרָהְמַה בּהוּתַה- ([[Vanisource:SB 4.30.20|שׂ.ב. 4.30.20]]) "הו, אני, אני לא החומר הזה. אני נשמה רוחנית, חלק של אלוהים. או."
אז אנחנו גם ''פְּרַקְרּיתי''. אנחנו אנרגיה של אלוהים. ומפני שאנו מנסים לנצל את משאבי החומר, נדמה שיש לדברים הללו ערך. אחרת, אין לזה ערך, אפס. אלא שהעסק שלנו... זה מופיע פה, שמשום שאנחנו עכשיו קשורים בסבך של החומר הזה... החומר הזה הוא לא העסק שלנו. העסק היחיד שלנו, הוא איך להיחלץ ממנו. זהו העסק האמיתי שלנו.


זוהי תודעה. את התודעה הזו אנחנו מנסים להחיות. זהו השירות הטוב ביותר לאנשים, להחיות את התודעת האבודה שלו. איש בטעות חושב, "אני תוצר לוואי של החומר, ועלי לווסת, את הדברים שקשורים בקיום שלי בעולם החומר." תבונה אמיתית היא, בְּרַהְמַה-בְּהוּתַה, אַהָם בְּרַהְמָאסְמִי. אַהָם בְּרַהְמָאסְמִי "אני הוא חלק של אלוהים. אלוהים הוא הבּרָהְמַן העליון. אני, בהיותי חלק..." בדיוק כמו חלוק מהזהב, במכרה זהב, או שזה מסוגל להיות עגיל קטן, גם הוא מזהב. באופן דומה, טיפה ממי הים גם היא באותה האיכות, מלוחה. באופן דומה אנחנו, חלקים של אלוהים, יש לנו את אותן התכונות. איכותית, אנו אחד. מדוע אנחנו, כמהים לאהבה? מפני שישנה אהבה בקְרִישְּׂנַּה. אנחנו מוקירים פה את רָאדְהָא וקְרִישְּׂנַּה. ישנה אהבה במקור. לכן אנחנו, בהיותנו חלקים של אלוהים, גם אנחנו מנסים לאהוב. גבר מנסה לאהוב איזו אישה, אישה מנסה לאהוב איזה גבר. זה טבעי. זה לא מלאכותי. אבל זה מופיע בהשתקפות החומרית בעקלתיים. זה הוא המוּם. כאשר אנחנו חופשיים מן הכסוּת החומרית, האיכות שלנו היא אָנַנְדַמָיוֹ 'בְּהִיָאסָאת (וֵדָאנְטַה-סוּטְרַה 1.1.12), אנו שמחים... כפי שקְרִישְּׂנַּה רוקד תמיד... את קְרִישְּׂנַּה לעולם לא נמצא... ראיתם את התמונה של קְרִישְּׂנַּה. הוא נלחם בנחש קָאלִיַה. הוא רוקד. הוא אינו פוחד מהנחש. הוא רוקד. כפי שהוא רוקד עם הגוֹפִּיוֹת, רועות הבקר, ברָאסַה-לִילָא, באופן דומה, הוא רוקד עם הנחש. הריהו אָנַנְדַמָיוֹ 'בְּהִיָאסָאת. הוא אָנַנְדָמַיַה, תמיד עליז. תמיד. אתם תראו את קְרִישְּׂנַּה... קְרִישְּׂנַּה... כמו בקוּרוּקְשֵתְרַה, שם היה קרב. קְרִישְּׂנַּה שמח. אַרְג'וּנַה עצוב כי הוא ישות חיים, אבל קְרִישְּׂנַּה אינו עגום וקודר. הוא שמח. זה הוא טבעו של אלוהים. אָנַנְדַמָיוֹ 'בְּהִיָאסָאת. זה כתוב בתוך הסותרה, בבְּרַהְמַה-סוּתְרַה, "אלוהים הוא אָנַנְדָמַיַה, מעודד תמיד, עליז תמיד." אז אתם תוכלו להפוך עליזים ומעודדים כשתשובו הביתה, הביתה לאלוהות. זו היא הבעיה שלנו.  
אם אנו רוצים את העסק הזה, אז המרשם פה. ומהו המרשם? ''שְׂרוֹתַוְיַהּ קִירְתיתַוְיַשׂ צַ'ה'' - אלא אם כן תשמע, כיצד תוכל להבין את המעמד שלך? כשאתה מבין את אלוהים, קְרּישְׁנַּה, אתה מבין שאתה חלק ממנו, או חלק מקְרּישְׁנַּה, ואז אתה מבין את המעמד שלך: "כן, אני חלק של אלוהים." קְרּישְׁנַּה הוא האישיות העילאית, ''שַׁדּ-אַישְוַרְיַה-פֻּוּרְנַם'' - מלא בכל השפעים.


כיצד נוכל לשוב לשם? דבר ראשון, עלינו לשמוע. שְׂרוֹתַוְיָה. נסו לשמוע מי הוא אלוהים, מהי הממלכה שלו, כיצד הוא פועל, כיצד הוא מעודד. דברים אלו נועדו לשמיעה שלנו. שְרַוָנַּם. אז, מן הרגע שאנחנו משוכנעים, "או, אלוהים כל כך נחמד," אז נוכל, ליידע ולשדר את החדשות הללו, לעולם כולו. זה קִירְטָנַם. זה קִירְטַנַם.
כמו בן שנטרפה עליו דעתו ומשוטט ברחוב, כשהוא מבין, בשכלו הטוב, "אבא שלי כל כך עשיר, כל כך חזק, אז למה אני משוטט ברחובות כמו אדם משוגע? אין לי מזון, ולא מקלט. אני הולך מדלת אחת לשנייה ומקבץ נדבות," אז הבן מגיע להכרה שלו. לשלב הזה קוראים, ''"בְּרַהְמַה-בְּהֻוּתַה"'' ([[HE/BG 18.54|שׂ.בּ 18.54]]) קרי: "הו, אני, אני לא החומר הזה. אני נשמה רוחנית, חלק של אלוהים. או." זוהי תודעה.
 
את התודעה הזו אנחנו מנסים להחיות. זה השירות הטוב ביותר לאנשים, להחיות את התודעת האבודה שלו. איש בטעות חושב: "אני תוצר לוואי של החומר, ועלי לְוַסֵּת את הדברים שקשורים בקיום שלי בעולם החומר." - זו היא הטיפשות. תבונה אמיתית היא, ''"בְּרַהְמַה-בְּהֻוּתַה"'', ''"אַהַםּ בְּרַהְמָאסְמִי"''. ''אַהַםּ בְּרַהְמָאסְמִי'' - "אני הוא חלק של אלוהים. אלוהים הוא הבְּרַהְמַן העליון. אני, בהיותי חלק..." בדיוק כמו גוש מוזהב, במכרה זהב, או שזה מסוגל להיות עגיל קטן, גם הוא מוזהב. באופן דומה, טיפה ממי הים אף היא באותה האיכות, מלוחה. באופן דומה אנחנו, חלקים של אלוהים, יש לנו את אותן התכונות. איכותית, אנו אחד.
 
מדוע אנו כמהים לאהבה? משום שישנה אהבה בקְרּישְׁנַּה. אנחנו מוקירים פה את רָאדְהָא וקְרּישְׁנַּה. ישנה אהבה במקור. לכן אנחנו, בהיותנו חלקים של אלוהים, גם אנו מנסים לאהוב. גבר מנסה לאהוב איזו אישה, אישה מנסה לאהוב איזה גבר. זה טבעי. זה לא מלאכותי. אבל זה מופיע בהשתקפות החומרית בעקלתיים. זה הוא המוּם.
 
כאשר אנו חופשיים מן הכסוּת החומרית, האיכות שלנו היא ''אָנַנְדַמַיוֹ 'בְּהִיָאסָאת'' (וֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה 1.1.12) - עליזים... כשם שקְרּישְׁנַּה רוקד תמיד... את קְרּישְׁנַּה לעולם לא נמצא... ראיתם את התמונה של קְרּישְׁנַּה. הוא נלחם בנחש קָאלִיַה. הוא רוקד. הוא לא פוחד מהנחש. הוא רוקד. כמו שהוא רוקד עם הגוֹפִּיוֹת, רועות הבקר, ברָאסַה-לִילָא, באותו האופן, הוא רוקד עם הנחש. משום שהוא ''אָנַנְדַמַיוֹ 'בְּהִיָאסָאת''. הוא ''אָנַנְדָמַיַה'', תמיד עליז. תמיד. אתם תראו את קְרּישְׁנַּה... קְרּישְׁנַּה... כמו בקוּרוּקְשֵׁתְרַה כשהקרב מתחולל. קְרּישְׁנַּה שמח. אַרְג'וּנַה מדוכדך כי הוא ישות חיים, אבל קְרּישְׁנַּה אינו עצוב. הוא עליז. זהו טבעו של אלוהים. ''אָנַנְדַמַיוֹ 'בְּהְיָאסָאת''. זה כתוב בתוך הַסֻוּתְרַה, בבְּרַהְמַה-סֻוּתְרַה, "אלוהים הוא ''אָנַנְדָמַיַה'', תמיד עליז, תמיד שמח." אז גם אתם תוכלו להפוך עליזים ושמחים כשתשובו הביתה, הביתה לאלוהות. זאת הבעיה שלנו.
 
אז כיצד נוכל לשוב לשם? דבר ראשון, עלינו לשמוע - ''שְׂרוֹתַוְיַה''. נסו לשמוע מיהו אלוהים, מהי הממלכה שלו, כיצד הוא פועל, כיצד הוא שמח. דברים אלה נועדים להישמע. ''שְׂרַוַנַּם''. אז, מן הרגע שאנחנו משוכנעים, "הוֹ, אלוהים כל כך נחמד," אז נוכל לְיַדֵּע או לשדר את החדשות הללו, לעולם כולו. זה ''קִירְתַנַם''. זהו ''קִירְתַנַם''.
<!-- END TRANSLATED TEXT -->
<!-- END TRANSLATED TEXT -->
</div>
</div>

Latest revision as of 18:35, 2 October 2021



הרצאה על שׂ.ב. 2.1.5 - דֵלְהי, 8 בְּנוֹבֵמְבֶּר, 1973

אז אנחנו גם פְּרַקְרּיתי. אנחנו אנרגיה של אלוהים. ומפני שאנו מנסים לנצל את משאבי החומר, נדמה שיש לדברים הללו ערך. אחרת, אין לזה ערך, אפס. אלא שהעסק שלנו... זה מופיע פה, שמשום שאנחנו עכשיו קשורים בסבך של החומר הזה... החומר הזה הוא לא העסק שלנו. העסק היחיד שלנו, הוא איך להיחלץ ממנו. זהו העסק האמיתי שלנו.

אם אנו רוצים את העסק הזה, אז המרשם פה. ומהו המרשם? שְׂרוֹתַוְיַהּ קִירְתיתַוְיַשׂ צַ'ה - אלא אם כן תשמע, כיצד תוכל להבין את המעמד שלך? כשאתה מבין את אלוהים, קְרּישְׁנַּה, אתה מבין שאתה חלק ממנו, או חלק מקְרּישְׁנַּה, ואז אתה מבין את המעמד שלך: "כן, אני חלק של אלוהים." קְרּישְׁנַּה הוא האישיות העילאית, שַׁדּ-אַישְוַרְיַה-פֻּוּרְנַם - מלא בכל השפעים.

כמו בן שנטרפה עליו דעתו ומשוטט ברחוב, כשהוא מבין, בשכלו הטוב, "אבא שלי כל כך עשיר, כל כך חזק, אז למה אני משוטט ברחובות כמו אדם משוגע? אין לי מזון, ולא מקלט. אני הולך מדלת אחת לשנייה ומקבץ נדבות," אז הבן מגיע להכרה שלו. לשלב הזה קוראים, "בְּרַהְמַה-בְּהֻוּתַה" (שׂ.בּ 18.54) קרי: "הו, אני, אני לא החומר הזה. אני נשמה רוחנית, חלק של אלוהים. או." זוהי תודעה.

את התודעה הזו אנחנו מנסים להחיות. זה השירות הטוב ביותר לאנשים, להחיות את התודעת האבודה שלו. איש בטעות חושב: "אני תוצר לוואי של החומר, ועלי לְוַסֵּת את הדברים שקשורים בקיום שלי בעולם החומר." - זו היא הטיפשות. תבונה אמיתית היא, "בְּרַהְמַה-בְּהֻוּתַה", "אַהַםּ בְּרַהְמָאסְמִי". אַהַםּ בְּרַהְמָאסְמִי - "אני הוא חלק של אלוהים. אלוהים הוא הבְּרַהְמַן העליון. אני, בהיותי חלק..." בדיוק כמו גוש מוזהב, במכרה זהב, או שזה מסוגל להיות עגיל קטן, גם הוא מוזהב. באופן דומה, טיפה ממי הים אף היא באותה האיכות, מלוחה. באופן דומה אנחנו, חלקים של אלוהים, יש לנו את אותן התכונות. איכותית, אנו אחד.

מדוע אנו כמהים לאהבה? משום שישנה אהבה בקְרּישְׁנַּה. אנחנו מוקירים פה את רָאדְהָא וקְרּישְׁנַּה. ישנה אהבה במקור. לכן אנחנו, בהיותנו חלקים של אלוהים, גם אנו מנסים לאהוב. גבר מנסה לאהוב איזו אישה, אישה מנסה לאהוב איזה גבר. זה טבעי. זה לא מלאכותי. אבל זה מופיע בהשתקפות החומרית בעקלתיים. זה הוא המוּם.

כאשר אנו חופשיים מן הכסוּת החומרית, האיכות שלנו היא אָנַנְדַמַיוֹ 'בְּהִיָאסָאת (וֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה 1.1.12) - עליזים... כשם שקְרּישְׁנַּה רוקד תמיד... את קְרּישְׁנַּה לעולם לא נמצא... ראיתם את התמונה של קְרּישְׁנַּה. הוא נלחם בנחש קָאלִיַה. הוא רוקד. הוא לא פוחד מהנחש. הוא רוקד. כמו שהוא רוקד עם הגוֹפִּיוֹת, רועות הבקר, ברָאסַה-לִילָא, באותו האופן, הוא רוקד עם הנחש. משום שהוא אָנַנְדַמַיוֹ 'בְּהִיָאסָאת. הוא אָנַנְדָמַיַה, תמיד עליז. תמיד. אתם תראו את קְרּישְׁנַּה... קְרּישְׁנַּה... כמו בקוּרוּקְשֵׁתְרַה כשהקרב מתחולל. קְרּישְׁנַּה שמח. אַרְג'וּנַה מדוכדך כי הוא ישות חיים, אבל קְרּישְׁנַּה אינו עצוב. הוא עליז. זהו טבעו של אלוהים. אָנַנְדַמַיוֹ 'בְּהְיָאסָאת. זה כתוב בתוך הַסֻוּתְרַה, בבְּרַהְמַה-סֻוּתְרַה, "אלוהים הוא אָנַנְדָמַיַה, תמיד עליז, תמיד שמח." אז גם אתם תוכלו להפוך עליזים ושמחים כשתשובו הביתה, הביתה לאלוהות. זאת הבעיה שלנו.

אז כיצד נוכל לשוב לשם? דבר ראשון, עלינו לשמוע - שְׂרוֹתַוְיַה. נסו לשמוע מיהו אלוהים, מהי הממלכה שלו, כיצד הוא פועל, כיצד הוא שמח. דברים אלה נועדים להישמע. שְׂרַוַנַּם. אז, מן הרגע שאנחנו משוכנעים, "הוֹ, אלוהים כל כך נחמד," אז נוכל לְיַדֵּע או לשדר את החדשות הללו, לעולם כולו. זה קִירְתַנַם. זהו קִירְתַנַם.