HE/Prabhupada 0068 - הכל צריכים לעבוד
הרצאה על שׂ.ב. 6.1.45 - חוף לגונה, ה-26 ביולי, 1975
ניתאי: "בחיים האלה, כל אדם ביחס למגוון סוגי העבודה, בדרך הישר או לא, גם כפי שהיא מתבצעת בחיים הבאים, אותו אדם, באותה המידה, אותו המגוון, מן התוצאה של הקרמה שלו עליו ליהנות או לסבול."
פְּרַבְּהוּפָּאדַה:
- יֵנה יָאוָואן יַתְהָאדְהַרְמוֹ
- וֵהַה סַמִיהִיתַהּ סַה
- אֵוַוה תַת-פְּהָלַם בְּהוּנְקְתֵה
- תַתְהָא תָאוַוד אַמוּתְרָה וַיִי
- (שׂ.ב 6.1.45)
אז בפסוק הקודם דנּו בכך, דֵהַוָואן נַה הי אַקָרְמַה-קְרִת. כל מי שיש לו את הגוף החומרי הזה, צריך לעבוד. כל אחד חייב לעבוד. בגוף הרוחני גם כן צריכים לעבוד. בגוף החומרי אתה גם, חייב לעבוד. מכיוון, שהעקרון הפעיל הוא הנשמה - הנשמה היא כוח חיות - לכן הוא עסוק. גוף חי פירושו שיש תנועה. יש עבודה. הוא לא יכול לשבת, סתם כך, באין מעשה. בבְּהַגָוַוד-גִיתָא נאמר, "אפילו לא לרגע הוא יכול להימנע ממעשה." סימן זה שייך לישות החיים. אז עבודה זו נעשית, על פי סוג הגוף. הכלב רץ לאיזשהו מקום, וגם אדם רץ לאיזשהו מקום. אלא שהאדם חושב עצמו למתורבת מאוד, רק מפני שהוא רץ לכל מקום על גלגלים. שניהם מתרוצצים להם, אלא שלאדם יש סוג מסויים של גוף לפיו הוא יכול לבנות רכב או אופניים, ולרוץ עליו. הוא חושב, "אני רץ במהירות גדולה יותר מן הכלב, לכן אני תרבותי. זוהי המנטאליות המודרנית. הוא לא יודע מהו כבר ההבדל בין ריצה במהירות חמישים קילומטרים, או חמישה קילומטרים, או חמשת אלפים קילומטרים, או חמישה מיליון קילומטרים לשעה. החלל הוא בלתי מוגבל. כל מהירות שנגלה, זה לא יספיק. עדיין לא מספיק.
אז אלו אינם חיים, "משום שאני יכול לרוץ במהירות רבה יותר מהכלב, לכן אני בן-תרבות."
- פַּנְתְהָאס תוּ קוֹתִּי-שַׁתָה-וָתְסַרַה-סַמְפְּרָגַמִיוֹ
- וָאיוֹר אַתְהָאפִּי מַנָסוֹ מוּנִי-פּוּנְׂגַוָאנָאם
- סוֹ 'פִּי אַסְתִי פְּרָפַּדַה-סִימְנִי-אַוִיצִ'ינְתְיַה-תַתְתְוֵוה
- גוֹוִינְדַם אָדִי פּוּרוּשָׁם-תַם אָהַם בְּהַגָ'אמִי
- (בְּרַהְמַה סַמְהִיתַה 5.34)
המהירות שלנו... בעבור מה מהירות? כי אנחנו רוצים להגיע ליעד כלשהו, זו היא המהירות. אז היעד האמיתי הוא גוֹוִינְדַה, וִישְׁנּוּ. ונַה תֵה וִידוּהּ סְוָוארְתְהַה-גַתִים הִי וִישְׁנוּ. הם רצים במהירויות שונות, אבל מהם איש לא יודע את היעד. משורר אחד גדול במדינה שלנו, רַבִּינְדְרַנָת תַגוֹר, הוא כתב מאמר - אני קורא אותו - כשהוא היה בלונדון. אז במדינה שלך, מדינות המערב, האופנועים ו..., הם רצים במהירות גבוהה. אז רַבִּינְדְרַנָת תַגוֹר, הוא היה משורר. הוא חשב,"המדינה של האנגלים הללו היא כה קטנה, והם רצים במהירות כל כך גבוהה שהם יפלו לים." הוא העיר כך. למה הם רצים כל כך מהר? באופן דומה, אנחנו רצים כל כך מהר בשביל ללכת לתוך גיהינום. זהו המצב שלנו, משום שאנחנו לא יודעים מה היעד. אם אני אינני יודע מה היעד, ומנסה לנהוג באוטו במהירות מלאה, מה תהיה התוצאה? התוצאה תהיה אסון. עלינו לדעת למה אנחנו רצים. בדיוק כמו הנהר שרץ בגאות גדולה, זורם, אבל היעד הוא הים. כשהנהר בא לים, היעד שלו נגמר. אז באופן דומה, עלינו לדעת מה היעד. היעד הוא וִישְׁנּוּ, אלוהים. אנחנו חלק ממנו, חלק מאלוהים. אנחנו... בדרך זו או אחרת, נפלנו לעולם החומרי. לכן יעד החיים הוא לשוב הביתה, הביתה לאלוהות. זה היעד שלנו. אין כל יעד אחר. אז התנועה שלנו לתודעת קרישנה מלמדת, "אתה תתמקד במטרת החיים שלך." ומהי מטרת חיים זו? "לשוב הביתה, הביתה לאלוהות. אתה הולך לצד הזה, לצד השני, ההפוך, לצד של הגיהינום. זה לא היעד שלך. אתה תלך לצד הזה, חזרה הביתה לאלוהות." זה מה שאנחנו מנסים לומר.