HE/Prabhupada 0068 - הכל צריכים לעבוד

From Vanipedia
Jump to: navigation, search
לדף הקודם - וידאו 0067 Go-previous-rtl.png
Go-next-rtl.png לדף הבא - וידאו 0069

הכל צריכים לעבוד
- פרבהופאדה 0068


הרצאה על שׂ.ב. 6.1.45 - חוף לָגוּנָה, ה-26 ביולי, 1975

ניתָאִי: "בחיים האלה, כל אדם ביחס למגוון סוגי העבודה, ע"פ עקרונות הדת או לא, גם כפי שהיא מתבצעת בחיים הבאים, אותו אדם, באותה המידה, אותו המגוון, מן התוצאה של הַקָּרְמַה שלו עליו ליהנות או לסבול."

פְּרַבְּהוּפָּאדַה:

יֵנַה יָאוָאן יַתְהָאדְהַרְמוֹ
דְהַרְמוֹ וֵהַה סַמִיהיתַהּ
סַה אֵוַה תַת-פְּהַלַםּ בְּהוּנְֹקְתֵה
תַתְהָא תָאוַד אַמוּתְרַה וַי
(שׁ.בּ. 6.1.45)

אז בפסוק הקודם דָנּוּ בכך, דֵהַוָאן נַה הי אַקַרְמַה-קְרּית - כל מי שיש לו את הגוף החומרי הזה, צריך לעבוד. כל אחד חייב לעבוד. בגוף הרוחני גם כן צריכים לעבוד. בגוף החומרי אתה גם, חייב לפעול. מכיוון, שהעקרון הפעיל הוא הנשמה - הנשמה היא כוח חיות - לכן הוא עסוק. גוף חי פירושו שיש תנועה. יש עבודה. הוא לא יכול לשבת, סתם כך, באין מעשה. בָּבְּהַגַוַד-גִיתָא נאמר, "אפילו לא לרגע הוא יכול להימנע ממעשה." סימן זה שייך לישות החיים.

אז עבודה זו נעשית, על פי סוג הגוף. הכלב רץ לאיזשהו מקום, וגם אדם רץ לאיזשהו מקום. אלא שהאדם חושב עצמו למתורבת מאוד, רק משום שהוא רץ על גלגלים. שניהם מתרוצצים להם, אלא שלאדם יש סוג מסויים של גוף לפיו הוא יכול לבנות רכב או אופניים, ולרוץ עליו. הוא חושב, "אני רץ במהירות גדולה יותר מן הכלב, לכן אני תרבותי. זוהי הַמֵּנְטָאלְיוּת המודרנית. הוא לא יודע מהו כבר ההבדל בין ריצה במהירות חמישים קילומטרים, או חמישה קילומטרים, או חמשת אלפים קילומטרים, או חמישה מיליון קילומטרים לשעה. החלל הוא בלתי מוגבל. כל מהירות שנגלה, היא לא תספיק, עדיין אין בה די.

אז אלו אינם חיים, "משום שאני יכול לרוץ במהירות רבה יותר מהכלב, לכן אני בן-תרבות."

פַּנְתְהָאס תוּ קוֹטי-שַׁתַה-וַתְסַרַה-סַמְפְּרַגַמיוֹ
וָאיוֹר אַתְהָאפּי מַנַסוֹ מוּני-פּוּנְׂגַוָאנָאםּ
סוֹ 'פּי אַסְתִי-פְּרַפַּדַה-סִימְניי אַוִיצ'ינְתְיַה-תַתְתְוֵה
גוֹוִינְדַם אָאדי-פּוּרוּשַָםּ תַם אַהַםּ בְּהַגָ'אמי
(בּ.ס. 5.34)

המהירות שלנו... בעבור מה מהירות? כי אנו רוצים להגיע ליעד כלשהו, זו היא המהירות. אז היעד האמיתי הוא גוֹוִינְדַה, וישְׁנּוּ - וְנַה תֵה וידוּהּ סְוָארְתְהַה-גַתיםּ הי וישְׁנוּ (שׂ.ב 7.5.31). הם רצים במהירויות שונות, אבל מהם איש לא יודע את היעד.

משורר אחד גדול במדינה שלנו, רַבִּינְדְרַנַת תַגוֹר, הוא כתב מאמר - אני קורא אותו - כשהוא היה בְּלוֹנְדוֹן. אז במדינה שלך, מדינות המערב, האופנועים ו..., הם רצים במהירות גבוהה. אז רַבִּינְדְרַנַת תַגוֹר, הוא היה משורר. הוא חשב, "המדינה של האנגלים הללו היא כל כך קטנה, והם רצים במהירות כה גבוהה שהם יפלו לים." הוא העיר כך, "למה הם רצים כל כך מהר"?

באופן דומה, אנחנו רצים כל כך מהר בשביל ללכת לתוך גיהינום. זהו המצב שלנו, משום שאנחנו לא יודעים מה היעד. אם אני אינני יודע מה היעד, ומנסה לנהוג באוטו במהירות מלאה, מה תהיה התוצאה? התוצאה תהיה אסון. עלינו לדעת למה אנחנו רצים. בדיוק כמו הנהר הרץ בגאות גדולה, זורם, אבל היעד הוא הים. כשהנהר בא לים, היעד שלו נגמר. אז באופן דומה, עלינו לדעת מה היעד - היעד הוא וישְׁנּוּ, אלוהים.

אנחנו חלק ממנו, חלק מאלוהים. אנחנו... בדרך זו או אחרת, נפלנו לעולם החומרי. לכן יעד החיים הוא לשוב הביתה, הביתה לאלוהות. זה היעד שלנו. אין כל יעד אחר. אז התנועה שלנו לתודעת קְרּישְׁנַּה מלמדת, "אתה תתמקד במטרת החיים שלך." ומהי מטרת חיים זו? - לשוב הביתה, הביתה לאלוהות.

אתה הולך לצד הזה, לצד השני, ההפוך, לצד של הגיהינום. זה לא היעד שלך. אתה תלך לצד הזה, חזרה הביתה לאלוהות. זה מה שאנחנו מנסים לומר.