HE/Prabhupada 0072 - העיסוק של המשרת זה להיכנע, להתמסר: Difference between revisions
(Created page with "<!-- BEGIN CATEGORY LIST --> Category:1080 Hebrew Pages with Videos Category:Prabhupada 0072 - in all Languages Category:HE-Quotes - 1976 Category:HE-Quotes - Le...") |
m (Text replacement - "ה- ?([0-9]+)" to "$1") |
||
| Line 7: | Line 7: | ||
[[Category:HE-Quotes - in USA]] | [[Category:HE-Quotes - in USA]] | ||
<!-- END CATEGORY LIST --> | <!-- END CATEGORY LIST --> | ||
<!-- BEGIN NAVIGATION BAR -- DO NOT EDIT OR REMOVE --> | |||
{{1080 videos navigation - All Languages|Hebrew|HE/Prabhupada 0071 - בניו הבזבזניים של אלוהים|0071|HE/Prabhupada 0073 - וייקונטהה פירושה בלי חרדה|0073}} | |||
<!-- END NAVIGATION BAR --> | |||
<!-- BEGIN ORIGINAL VANIQUOTES PAGE LINK--> | <!-- BEGIN ORIGINAL VANIQUOTES PAGE LINK--> | ||
<div class="center"> | <div class="center"> | ||
| Line 15: | Line 18: | ||
<div dir="rtl"> | <div dir="rtl"> | ||
<!-- BEGIN VIDEO LINK --> | <!-- BEGIN VIDEO LINK --> | ||
{{youtube_left| | {{youtube_left|TfgMmGqa2Gc|העיסוק של המשרת זה להיכנע, להתמסר<br />- פרבהופאדה 0072}} | ||
<!-- END VIDEO LINK --> | <!-- END VIDEO LINK --> | ||
<!-- BEGIN AUDIO LINK --> | <!-- BEGIN AUDIO LINK --> | ||
<mp3player> | <mp3player>https://s3.amazonaws.com/vanipedia/clip/760715CC.NY_clip.mp3</mp3player> | ||
<!-- END AUDIO LINK --> | <!-- END AUDIO LINK --> | ||
<!-- BEGIN VANISOURCE LINK --> | <!-- BEGIN VANISOURCE LINK --> | ||
'''[[Vanisource:Lecture on CC Madhya-lila 20.108-109 -- New York, July 15, 1976|הרצאה על צ'.צ'. מַדְהִיַה-לִילָא 20.108 | '''[[Vanisource:Lecture on CC Madhya-lila 20.108-109 -- New York, July 15, 1976|הרצאה על צ'.צ'. מַדְהִיַה-לִילָא 20.109-108 - ניו יורק, 15 ביולי, 1976]]''' | ||
<!-- END VANISOURCE LINK --> | <!-- END VANISOURCE LINK --> | ||
<!-- BEGIN TRANSLATED TEXT --> | <!-- BEGIN TRANSLATED TEXT --> | ||
אז איש לא יכול להיות אדון. זה לא אפשרי. תמצאו בהוראה זו | אז איש לא יכול להיות אדון. זה לא אפשרי. תמצאו בהוראה זו: ''אֵקַלֵה אִישְׂוַרַה קְרּישְׁנַּה אָרַה סַבַּה בְּהְרּיתְיַה'' ([[Vanisource:CC Adi 5.142|צ'.צ'. אָדִי 5.142]]) - קְרּישְׁנַּה הוא האדון, וכולם משרתים. זה המצב שלנו, בעצם. אבל באופן מלאכותי אנו מנסים להיות אדון. זה המאבק לקיום. אנחנו מנסים להיות משהו שאנו לא. אנחנו מכירים את המילה הזאת, "המאבק לקיום", "הישרדותו של המתאים ביותר לשרוד." אז זה המאבק. אנו לא אדונים; עדיין, אנחנו מנסים להיות אדון. | ||
בפילוסופיית ''הַמָּאיָאוָאדַה'', גם הם מנסים לעבור סוג של סיגופים, תעניות, אלא שמהו הרעיון? הרעיון הוא, "אני אהפוך לאחד עם אלוהים." אותה שגיאה. אותה טעות. הוא לא אלוהים, אבל הוא מנסה להפוך להיות אלוהים. אפילו ביצע כל כך הרבה סיגופים קשים, ''וַירָאגְיַה'', פרישות, כל דבר... לעתים הם מוותרים על הנאה חומרית, הולכים ליער, עוברים סוג מסויים של סיגופים. מה הרעיון? "עכשיו אהפוך לאחד עם אלוהים." אותה טעות. | |||
:פִּישָׂאצִ'י | אז ''מָאיָא'' חזקה מאוד, כך שהטעויות האלו ממשיכות אף שאחד מאוד מתקדם-לכאורה מבחינה רוחנית. לא. לכן צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבּהוּ מיד נוגע בנקודה העיקרית עם ההוראה שלו. זו הפילוסופיה של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ. איפה שקְרִישְׁנַה אומר את המילה האחרונה: | ||
:מָאיָא-גְרַסְתַה גִ'יוֵרַה סֵה דָאסַה אוּפַּגַ'יַה | ''סַרְוַה-דְהַרְמָאן פַּריתְיַגְ'יַה מָאם אֵקַםּ שַׂרַנַּםּ וְרַגַ'ה''... ([[HE/BG 18.66|ב.ג. 18.66]]). הוא מדבר על המעמד; הוא קְרּישְׁנַּה, אישיות אלוה העילאי. הוא אומר, דורש, "שוטה כמוך, ותר על הכל. פשוט התמסר אלי. אז תהיה מאושר." זו ההוראה האחרונה של ''בְּהַגַוַד-גִיתָא''. צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, אותו קְרּישְׁנַּה אבל פועל כדבק של קְרּישְׁנַּה; לכן הוא מדבר את אותו הדבר. קְרּישְׁנַּה אמר, "אתה תתמסר," וצַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ אמר, "כל ישות חיה נועדה לשרת את קְרּישְׁנַּה." זה אומר שעליו להיכנע, להתמסר. התפקיד של המשרת זה להיכנע, לא להתווכח עם האדון או לטעון, "אני שווה לך." הצעות אלו כולן פַנָאטִיוֹת, מטורפות. | ||
:''פִּישָׂאצִ'י פָּאילֵה יֵנַה מַתי-צְ'צְ'הַנְנַה הַַיַה'' | |||
:''מָאיָא-גְרַסְתַה גִ'יוֵרַה סֵה דָאסַה אוּפַּגַ'יַה'' | |||
משרת לא יכול להפוך לאדון. זה לא אפשרי. אבל מרגע ש... כל עוד נמשיך להתעקש על התפיסה הלא-נכונה של החיים, ש"אני לא אדון; אני משרת," אֵה, "אני לא משרת; אני אדון," אז נמשיך לסבול. ''מָאיָא'' תיתן לנו עוד סבל - ''דַיוִי הִיי אֵשָׁא''. בדיוק כמו פושעים, שודדים, וגנבים, הם מתגרים בצו הממשלה: "לא איכפת לי מהממשלה." אבל זה אומר שהוא מרצונו מקבל סבל. עליו לקבל לידיו את חוק הממשלה. אם כרגיל לא איכפת לו, פושע, אז ישימו אותו בבית הכלא ובכוח, במלקות, בעונש, עליו לקבל: "כן, כן, אני מקבל." | |||
אז זו ''מָאיָא - דַיְוִי הִיי אֵשָׁא גוּנַמַיִי מַמַה מָאיָא דוּרַתְיַיָא'' ([[HE/BG 7.14|ב.ג. 7.14]]). אנחנו כעת תחת השלטון של ''מָאיָא - פְּרַקְרּיתֵה קְרִיַמָאנָאנּי גוּנַיְהּ קַרְמָאנּי סַרְוַשַׂהּ'' ([[HE/BG 3.27|ב.ג. 3.27]]) למה? כי אנחנו מכריזים על עצמנו כאדון. המשרת מכריז על עצמו כאדון; לכן סובל. מיד כשאנו מקבלים על עצמנו, "אני לא אדון; אני משרת," אז אין סבל. פילוסופיה מאוד פשוטה. זה ''מוּקְתי. מוּקְתי'' פירושו רק לבוא למישור הנכון. זה פירוש ''מוּקְתי''. | |||
''מוּקְתִי'' מוגדר ''בַּשְּׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם, מוּקְתיר היתְוָא אַנְיַתְהָא רֻוּפַּםּ סְוַרוּפֵּנַּה וְיַוַסְתְהיתיהּ'' ([[Vanisource:SB 2.10.6|שׂ.ב. 2.10.6]]). ''מוּקְתִי'' משמעותו לוותר על שטויות, על עסק הביש הזה, ''אַנְיַתְהָא''. הוא משרת, אבל הוא חושב שהוא אדון. זה ''אַנְיַתְהַה'', בדיוק ההיפך. אז כאשר הוא מוותר על ההשקפה ההפוכה של החיים שהוא האדון, אז הוא ''מוּקְתַה''; משוחרר מידית. | |||
''מוּקְתי'' לא לוקח כל כך הרבה זמן שצריכים לעקוב אחרי כל כך הרבה סיגופים חמורים וללכת לַגּ'וּנְגֶל וללכת לַהּימָאלַיַה ולעשות מדיטציה וללחוץ את האף וכל כך הרבה דברים. הוא לא דורש כל כך הרבה דברים. הָבֵן דבר פשוט, "אני משרת של קְרּישְׁנַּה" - ואז אתה ''מוּקְתַה'' מידית. זו ההגדרה של ''מוּקְתי'' שניתנת ''בַּשְּׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם: מוּקְתיר היתְוָא אַנְיַתְהָא רֻֻוּפַּם סְוַרוּפֵּנַה אַוַסְתְהיתיהּ'' - בדיוק כמו פושע אף לו בבית הכלא, אם הוא הופך כנוע, "מעתה אשמור על החוק. אני אציית לחוקי הממשלה בצייתנות רבה," אז לעתים הוא משוחרר מוקדם הודות שנתן הצהרה. אז אנחנו יכולים להשתחרר מיד מבית הכלא של הקיום החומרי אם אנחנו מקבלים את השיעורים של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ - ''גִ'יוֵרַה סְוַרֻוּפַּה הַיַה ניתְיַה קְרּישְׁנֵּרַה דָאסַה'' ([[Vanisource:CC Madhya 20.108-109|צ'.צ' מַדְהִיַה 20.109-108]]). | |||
<!-- END TRANSLATED TEXT --> | <!-- END TRANSLATED TEXT --> | ||
</div> | </div> | ||
Latest revision as of 18:39, 2 October 2021
הרצאה על צ'.צ'. מַדְהִיַה-לִילָא 20.109-108 - ניו יורק, 15 ביולי, 1976
אז איש לא יכול להיות אדון. זה לא אפשרי. תמצאו בהוראה זו: אֵקַלֵה אִישְׂוַרַה קְרּישְׁנַּה אָרַה סַבַּה בְּהְרּיתְיַה (צ'.צ'. אָדִי 5.142) - קְרּישְׁנַּה הוא האדון, וכולם משרתים. זה המצב שלנו, בעצם. אבל באופן מלאכותי אנו מנסים להיות אדון. זה המאבק לקיום. אנחנו מנסים להיות משהו שאנו לא. אנחנו מכירים את המילה הזאת, "המאבק לקיום", "הישרדותו של המתאים ביותר לשרוד." אז זה המאבק. אנו לא אדונים; עדיין, אנחנו מנסים להיות אדון.
בפילוסופיית הַמָּאיָאוָאדַה, גם הם מנסים לעבור סוג של סיגופים, תעניות, אלא שמהו הרעיון? הרעיון הוא, "אני אהפוך לאחד עם אלוהים." אותה שגיאה. אותה טעות. הוא לא אלוהים, אבל הוא מנסה להפוך להיות אלוהים. אפילו ביצע כל כך הרבה סיגופים קשים, וַירָאגְיַה, פרישות, כל דבר... לעתים הם מוותרים על הנאה חומרית, הולכים ליער, עוברים סוג מסויים של סיגופים. מה הרעיון? "עכשיו אהפוך לאחד עם אלוהים." אותה טעות.
אז מָאיָא חזקה מאוד, כך שהטעויות האלו ממשיכות אף שאחד מאוד מתקדם-לכאורה מבחינה רוחנית. לא. לכן צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבּהוּ מיד נוגע בנקודה העיקרית עם ההוראה שלו. זו הפילוסופיה של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ. איפה שקְרִישְׁנַה אומר את המילה האחרונה: סַרְוַה-דְהַרְמָאן פַּריתְיַגְ'יַה מָאם אֵקַםּ שַׂרַנַּםּ וְרַגַ'ה... (ב.ג. 18.66). הוא מדבר על המעמד; הוא קְרּישְׁנַּה, אישיות אלוה העילאי. הוא אומר, דורש, "שוטה כמוך, ותר על הכל. פשוט התמסר אלי. אז תהיה מאושר." זו ההוראה האחרונה של בְּהַגַוַד-גִיתָא. צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ, אותו קְרּישְׁנַּה אבל פועל כדבק של קְרּישְׁנַּה; לכן הוא מדבר את אותו הדבר. קְרּישְׁנַּה אמר, "אתה תתמסר," וצַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ אמר, "כל ישות חיה נועדה לשרת את קְרּישְׁנַּה." זה אומר שעליו להיכנע, להתמסר. התפקיד של המשרת זה להיכנע, לא להתווכח עם האדון או לטעון, "אני שווה לך." הצעות אלו כולן פַנָאטִיוֹת, מטורפות.
- פִּישָׂאצִ'י פָּאילֵה יֵנַה מַתי-צְ'צְ'הַנְנַה הַַיַה
- מָאיָא-גְרַסְתַה גִ'יוֵרַה סֵה דָאסַה אוּפַּגַ'יַה
משרת לא יכול להפוך לאדון. זה לא אפשרי. אבל מרגע ש... כל עוד נמשיך להתעקש על התפיסה הלא-נכונה של החיים, ש"אני לא אדון; אני משרת," אֵה, "אני לא משרת; אני אדון," אז נמשיך לסבול. מָאיָא תיתן לנו עוד סבל - דַיוִי הִיי אֵשָׁא. בדיוק כמו פושעים, שודדים, וגנבים, הם מתגרים בצו הממשלה: "לא איכפת לי מהממשלה." אבל זה אומר שהוא מרצונו מקבל סבל. עליו לקבל לידיו את חוק הממשלה. אם כרגיל לא איכפת לו, פושע, אז ישימו אותו בבית הכלא ובכוח, במלקות, בעונש, עליו לקבל: "כן, כן, אני מקבל."
אז זו מָאיָא - דַיְוִי הִיי אֵשָׁא גוּנַמַיִי מַמַה מָאיָא דוּרַתְיַיָא (ב.ג. 7.14). אנחנו כעת תחת השלטון של מָאיָא - פְּרַקְרּיתֵה קְרִיַמָאנָאנּי גוּנַיְהּ קַרְמָאנּי סַרְוַשַׂהּ (ב.ג. 3.27) למה? כי אנחנו מכריזים על עצמנו כאדון. המשרת מכריז על עצמו כאדון; לכן סובל. מיד כשאנו מקבלים על עצמנו, "אני לא אדון; אני משרת," אז אין סבל. פילוסופיה מאוד פשוטה. זה מוּקְתי. מוּקְתי פירושו רק לבוא למישור הנכון. זה פירוש מוּקְתי.
מוּקְתִי מוגדר בַּשְּׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם, מוּקְתיר היתְוָא אַנְיַתְהָא רֻוּפַּםּ סְוַרוּפֵּנַּה וְיַוַסְתְהיתיהּ (שׂ.ב. 2.10.6). מוּקְתִי משמעותו לוותר על שטויות, על עסק הביש הזה, אַנְיַתְהָא. הוא משרת, אבל הוא חושב שהוא אדון. זה אַנְיַתְהַה, בדיוק ההיפך. אז כאשר הוא מוותר על ההשקפה ההפוכה של החיים שהוא האדון, אז הוא מוּקְתַה; משוחרר מידית.
מוּקְתי לא לוקח כל כך הרבה זמן שצריכים לעקוב אחרי כל כך הרבה סיגופים חמורים וללכת לַגּ'וּנְגֶל וללכת לַהּימָאלַיַה ולעשות מדיטציה וללחוץ את האף וכל כך הרבה דברים. הוא לא דורש כל כך הרבה דברים. הָבֵן דבר פשוט, "אני משרת של קְרּישְׁנַּה" - ואז אתה מוּקְתַה מידית. זו ההגדרה של מוּקְתי שניתנת בַּשְּׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם: מוּקְתיר היתְוָא אַנְיַתְהָא רֻֻוּפַּם סְוַרוּפֵּנַה אַוַסְתְהיתיהּ - בדיוק כמו פושע אף לו בבית הכלא, אם הוא הופך כנוע, "מעתה אשמור על החוק. אני אציית לחוקי הממשלה בצייתנות רבה," אז לעתים הוא משוחרר מוקדם הודות שנתן הצהרה. אז אנחנו יכולים להשתחרר מיד מבית הכלא של הקיום החומרי אם אנחנו מקבלים את השיעורים של צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ - גִ'יוֵרַה סְוַרֻוּפַּה הַיַה ניתְיַה קְרּישְׁנֵּרַה דָאסַה (צ'.צ' מַדְהִיַה 20.109-108).