HE/BG 7.14

From Vanipedia
Jump to: navigation, search
בְּהַגַוַד-גִיתָא כפי שהיא - פרק שביעי: ידיעת המוחלט
ב.ג. 7.13 ב.ג. 7.13 - ב.ג. 7.15 ב.ג. 7.15
א.צ'. בְּהַקְתִיוֵדָאנְתַה סְוָאמִי פְּרַבְּהוּפָּאדַה


פסוק 14

दैवी ह्येषा गुणमयी मम माया दुरत्यया ।
मामेव ये प्रपद्यन्ते मायामेतां तरन्ति ते ॥१४॥
דַיְוִי הְי אֵשָׁא גוּנַּה-מַיִי מַמַה מָאיָא דוּרַתְיַיָא
מָאם אֵוַה יֵא פְּרַפַּדְיַנְתֵא מָאיָאם אֵתָאםּ תַרַנְתי תֵא

מילה אחרי מילה

דַיְוִי—נשגבת; הי—אכן; אֵשָׁא—זו; גוּנַּה-מַיִי—מורכבת משלוש המידות; מַמַה—שלי; מָאיָא—אנרגיה; דוּרַתְיַיָא—קשה מאוד לגבור עליה; מָאם—אלַי; אֵוַה—אכן; יֵא—אלו אשר; פְּרַפַּדְיַנְתֵא—מתמסרים; מָאיָאם אֵתָאם—מעל אנרגיה משלה זו; תַרַנְתי—גוברים; תֵא—הם.

תרגום

קשה מאוד לגבור על אנרגיה אלוהית זו שלי, אשר מורכבת משלוש מידות הטבע החומרי. אולם מי שמתמסרים לי יכולים על נקלה לחצות אל מעבר לה.

התעמקות

אוניו של אישיות אלוה הם רבים לאינספור, וכולם אלוהיים. גם ישויות החיים הן חלק מאונו, ומשום כך אלוהיות, אלא שבגלל מגע עם האנרגיה החומרית, כוסתה עצמתן העילית, המקורית. מי שהתכסה באנרגיה החומרית, אינו מסוגל עוד לגבור על השפעתה. קודם נאמר כבר שהטבע החומרי והרוחני שניהם מקורם באישיות אלוה ומכאן שהם נצחיים. ישויות החיים שייכות לאון העילי, הנצחי של האל. אולם בגלל שהזדהמו בטבע נחות, או בחומר, הרי שגם אשלייתן נצחית. משום כך נקראת הנשמה המותנית ניתְיַה-בַּדְדְהַה, או מותנית לעד. גם לא ניתן להתחקות אחר התאריך החומרי לתחילת התנייתה. מכאן שאף שהטבע החומרי הוא און נחות, השתחררותה מן השעבוד קשה מאוד. זאת משום שאון זה נשלט בסופו של דבר בידי האל העליון, החזק מכוחה שלה. הטבע החומרי, הנחות, מוגדר כאן כטבע אלוהי משום שמקורו באלוהים והוא מופעל בידי הרצון האלוהי. וכיוון שהטבע החומרי מופעל בידי הרצון האלוהי, הרי שלמרות טבעו הנחות, הוא מפליא עד מאוד לחולל את עולם התופעות ולהחריבו. זה מאושש בוֵדות: מָאיָאםּ תוּ פְּרַקְרּיתיםּ וידְיָאן מָאיינַםּ תוּ מַהֵשְׂוַרַם. "מָאיָא (אשליה) היא אומנם כוזבת ובת חלוף, אולם מאחוריה ניצב הקוסם העילאי, אישיות אלוה, מַהֵשְׂוַרַה, השליט העליון." (שְׂוֵתָאשְׂוַתַרַה אוּפַּנישַׁד 4.10).

למילה גוּנַּה מובן נוסף – חֶבל; משמע שהנשמה המותנית קשורה ולפותה בחבל האשליה. אדם אשר כבול בידיו וברגליו, אינו יכול להשתחרר בעצמו; עליו להיעזר במי שאינו קשור. מאחר שקשור אינו יכול לשחרר קשור, הרי שהמציל חייב להיות בן חורין. רק קְרּישְׁנַּה, או נציגו המוסמך, המורה הרוחני, יכולים לכן, להביא לגאולת הנשמה המותנית. ללא עזרה עילאית שכזו, לא יכול איש להשתחרר משעבוד חומרי. שירות מסור, או תודעת קְרּישְׁנַּה, מסייע לגאולה, שהרי קְרּישְׁנַּה הוא אדון האון המשלה ובכוחו לצוות על און בלתי נכבש זה לשחרר את הנשמה המותנית. הוא מצווה על שחרור שכזה בגלל רחמיו נטולי הסיבה לנשמה המסורה לו, כמו גם מתוך אהבתו האבהית לישות החיים, שבמקורה היא בתו האהובה. מכאן שרק התמסרות לכפות רגלי הלוטוס של האל בכוחה לשחרר מאחיזתו הנוקשה של הטבע החומרי. גם המילים מָאם אֵוַה הן רבות משמעות. מָאם פירושו לקְרּישְׁנַּה (וישְׁנּוּ) בלבד, ולא לבְּרַהְמָא או לשׂיוַה. אף שאלה נעלים מאוד וכמעט במעמדו של וישְׁנּוּ, אין בכוחן של התגלויות הרַג'וֹ-גוּנַּה (להיטות) והתַמוֹ-גוּנַּה (בערות) לחלץ את הנשמה המותנית מאחיזתה של מָאיָא. במילים אחרות, בְּרַהְמָא ושׂיוַה אף הם נתונים להשפעתה. רק וישְׁנּוּ הוא אדונה של מָאיָא; הוא לבדו יכול לכן, לגאול את הנשמה המותנית. הוֵדות (שְׂוֵתָאשְׂוַתַרַה אוּפַּנישַׁד 3.8) מאששות זאת בפסוק תַם אֵוַה וידיתְוָא, "הגאולה אפשרית רק עם שמבינים את קְרּישְׁנַּה". אפילו שׂיוַה מאשש שגאולה אפשרית רק בחסדו של וישְׁנּוּ. הוא אומר, מוּקְתי-פְּרַדָאתָא סַרְוֵשָׁאםּ וישְׁנּוּר אֵוַה נַה סַמְּשַׂיַהּ: "אין ספק שוישְׁנּוּ הוא מעניק הגאולה לכול."


ב.ג. 7.13 ב.ג. 7.13 - ב.ג. 7.15 ב.ג. 7.15